ביקורת ספרותית על גדר חיה - ספריה לעם #693 מאת דורית רביניאן
ספר מעולה

---

הרבה נאמר כבר על הספר הזה, לכן בחרתי לצטט פסקה אחת מתוכו, שבעיניי מעבירה בפשטות את כל הספר הזה:

(מיד אחרי הוויכוח הפוליטי הסוער בין ליאת שלנו לבין החבורה של חילמי, כשליאת בוכה בחדר השירותים:)
"ולרגע נדמה שאולי בכל זאת יתממש החיבוק וניפול עכשיו האחת לזרועות רעותה, נתחבר באחווה הנשית הזאת, המהוססת - אני נזכרת במנת העוף הצלוי ובלביבות הבטטה ששלחה לי פעם ורוצה לתפוס בידה שטופחת בעידוד על כתפי ולנשק אותה, לנשק ולבכות ולהודות לה - אבל ידה כבר נמשכת ממני, מחליקה מעלי."

החלום הזה, האמריקאי, כאילו האחווה הנשית והקשר האישי יצליחו לטשטש את התהום הפעורה, פשוט לא מתממש. כי המציאות קשה הרבה יותר ומורכבת הרבה יותר, והפער הזה בין ליאת לבין הידידה של חילמי, פשוט לא יכול להצטמצם עד לכדי חיבוק ונישוק.

והפסקה הזאת כל כך יפה כי היא כל כך כואבת, והספר הזה כל כך יפה כי הוא כל כך כואב. וכנה, ואמיתי, ולא מתבייש להסתכל במראה ולהישיר מבט למציאות.

***

מחשבה שעלתה לי על ספרים שמספרים זוגיות בין ערבי לישראלית (או להפך), כמו למשל 'חצוצרה בואדי' או 'יסמין' או 'גדר חיה'-
הרי אין כמעט זוגות כאלה במציאות. יש מעטים מאוד. כשסופרים כותבים על זוגיות ישראלית-ערבית הם לא מתארים מציאות, אלא משתעשעים בפנטזיה: מה היה קורה אם כל המתח הלאומי הזה היה מזדקק לזוגיות פשוטה. ולכן יש בהם משהו מרתק, לא כתיאור ראליה, אלא להפך, כתיאור אשליה או דמיון.
ב'גדר חיה' דורית החליטה שהאשליה לא תשרוד מציאות. ולכן הוא כל כך כואב, כי הוא אמיתי. האשליה מתרסקת כמו גל על חופי המציאות.
ואולי בגלל זה היא סיימה את הספר ככה?

» ביקורות נוספות של adielz
» ביקורות נוספות על גדר חיה - ספריה לעם #693