“דו קרב בעמק האלה - הסיבוב הנוכחי
בפעמים שחלפתי בפתחו של עמק האלה היפה החודר אל תוך ההר מהשפלה, דמיינתי בעיני רוחי את הדרמה הענקית של התנ"ך שהתרחשה במקום הזה, את הרגע בו הנער דוד, רועה צאן אדמוני ואלמוני, לבוש הבלויים, וחמוש באבן הקלע, החליט להתייצב במפתיע מול גולית, ענק פלשתי שעטה שריון ואחז בחנית ברזל. ברגע הזה נולד אחד המיתוסים הענקיים של היהדות שעדיין מצית את הדמיון ומעורר ויכוח בין המאמנים באמיתות סיפור ממלכת דוד, לאלה שחושבים שמדובר בבדיה.
לא פעם שאלתי את עצמי, האם ניתן למצוא עקבות בעמק האלה לדוד שהפך את הלחימה בפלשתים לפרויקט חייו, במקום שחייב הצבת ביצורים בכדי לחסום את חדירת הפלשתים אל ההר בנקודת התורפה. אך למרבה ההפתעה עד לאחרונה, במקום הזה כמו במקומות אחרים, לא נמצאו שרידים המעידים על יכולתה הצבאית של ממלכת דוד. עובדה שגרמה לחוקרים כמו ישראל פינקלשטיין לפקפק בסיפור דוד, ולטעון שמדובר למעשה באגדה.
הדו קרב בין דוד לגולית, עולה כעת כמו הד מהעבר, בדמותה של דרמה עכשווית שנוצרה עם גילויה של עיר גדולה ומבוצרת בחרבת קייאפה בעמק האלה, המשויכת לתקופת דוד. העיר הזאת היא למעשה עדות לכוחו הצבאי של דוד המלך, ולניסיונו להגדיר את גבולות ממלכתו מול ערי הפלשתים שהיוו איום על הממלכה החדשה. שיוך העיר הזאת לתקופת דוד, חולל סערה בין שני פלגים ניצים של ארכיאולוגים, אלה המתנגדים לשיוך האתר לתקופת דוד בטענה שמדובר בזיהוי שגוי, לעומתם התומכים בנכונות ממלכת דוד על בסיס חלק מתיאורי התנ"ך, טוענים כי ממצאי חירבת קייאפה מהווים הוכחה ניצחת לגישתם.
סיפרם של יוסף גרפינקל, סער גנור ומייקל היזל, עקבות דוד המלך בעמק האלה, ממספר על חפירות האתר והפרשנות שהם מייחסים לסיפור דוד. האם ממצאי החפירות מהווים הוכחה ברורה לקיום ממלכת דוד, או שמדובר בספר שהוא ספין נגדי לאסכולת ישראל פינקלשטיין המינימליסטית ?
על בסיס מה גרפינקל מבסס את הקביעות מעוררות הסערה שלו ?
מקומה הגיאופוליטי של חירבת קייאפה, מול הפלשתים בנקודה אסטרטגית, התומכת במסופר בתנ"ך.
תיארוך עשרה חרצני זיתים באמצעות פחמן 14, משייך את שרידי העיר לתקופתו של דוד .
בעיר לא נמצאו שרדי עצמות של חזיר, לא קרמיקה פלשתית, לא צלמיות, ומבנה השערים והחומות שלה דומה לשרידים המאפיינים אתרים דומים שנמצאו ביהודה ( חומת סוגרים ), בכך מאפייני העיר מוכחים כי מדובר בעיר אותה ניתן לשייך לממלכת יהודה הקדומה.
שבר חרס, המהווה מסמך ראשון הכתוב בכתב עברי קדום, נמצא בקייאפה, ומעיד על תרבות חדשה, שאפשרה תיעוד וניהול ריכוזי, אותה ניתן לשייך לממלכת יהודה הקדומה.
בעיר נמצאו דגמים שזוהו על ידי גרפינקל כדגמים של מקדש, ( עיצוב המזכיר את המקדש השני ) המסמל את האל, ממצא מפתיע ומרגש המצביע על תרבות דתית ייחודית לתקופת דוד.
טיעוניו של גרפינקל מתחברים אחד אל משנהו כחלקי פזל, היוצרים יחד תמונה בהירה ושלמה לפיה חירבת קייאפה, היא שעריים המקראית, עיר שלה היו שני שערים, המייצגת יכולת צבאית ממשית, ויכולת ארגון של שלטון מרכזי המאפיין ממלכה בתקופת מלכות דוד,
גרפינקל טוען שממלכת דוד הייתה קטנה בהרבה מהמסופר בתנ"ך והתקיימה בשטח יהודה בלבד ולא ככללה את ישראל. כלומר לא מדובר בתזה השוללת לחלוטין את אסכולת פינקלשטיין, אלא בתיאורית אמצע הרואה בקיום ממלכת דוד עובדה, המקושרת לתנ"ך, המבטא זיכרון שהוא שילוב של אמת היסטורית עם אגדות ותעמולה מגמתית. אני אישית נוטה לקבל את הגישה הזאת, בגלל הצניעות והבהירות המדעית שלה, וגם בגלל הכבוד שאני רוכש לתנ"ך.
הספר של גרפינקל עוסק בסוגיה היסטורית לוהטת, במיתוס דוד, שממשיך להמציא את עצמו כל פעם מחדש. הוא מספר על אתר מפתיע, שאיש כמעט לא שמע על קיומו, אך הוא הפך לאחד האתרים המשמעותיים ביותר, אתר יפיפה שעדיין משמר את תוואי החומות והשערים השמורים יחסית. גרפינקל הצליח להעביר את חווית החפירה הארכיאולוגית לתוך סיפרו המלווה בתרשימים וצילומים יפים. הספר נעים לעיין ויפה כמו שספר ארכיאולוגיה אמור להיות. הוא כתוב בגובה העיניים, מסביר באופן מתודי ורהוט, ובכתיבה נפלאה את הרקע ההיסטורי, את הגישות השונות לחקר מלכות דוד, את האופן שבו מתבצעת חפירה ארכיאולוגית. הוא מסביר מיהם המומחים שעובדים כצוות לפענוח הממצאים השונים. הוא צנוע ורהוט באופן שבו הוא מציג את הטעונים השונים לתיאוריה מכילה. הוא אפילו כותב על מאבקי האגו של בעלי העניין השונים ברקע חשיפת האתר. ספר מרתק, הן בנושא והן בדרך כתיבתו, דוגמה לאופן שבו נכון לכתוב ספר ארכיאולוגיה שהיה עבורי חווית קריאה נפלאה.”
