ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר טוב

---

ספרי מגיפות הם עניין פופולרי לאחרונה, ולספר הזה ניתן להצמיד תגית: אוי הערמומיות, מתה הקדושה! הסופר הוא אדם עם דמיון מאוד מפותח, הוא ברא מציאות בעולם עם עיוורון מתפשט...למה בני אדם לא מוכנים להפתעות?
כל המציאות המדוברת מועברת באמצעות טקסטים עבים וצפופים בלי מרווח נשימה ויותר מידי פסיקים, כוכב אחד מינוס.

זאת היא עובדה מוכחת שמכוניות לא ניתן להחביא מתחת למיטה, הכל מתחיל עם אומלל אחד שמתעוור במכוניתו אחרי בהייה ברמזור, ולא נראה לי הרמזור אשם. במה יעזרו האגרופים? לגרד אסור. הנוחות השגרתית מציעה פתרון בנוסח של ''אולי זאת בעיה מכנית?'' ואז הוא יושב עם פרחים על הברכיים.
המצב יוצא משליטה, אני מתחיל להרגיש את חוסר האונים המשווע של הסיטואציה, אנשים פתאום נזכרים בלמה אסור להפיל את הסבונים בבתי הסוהר.

הכל מתערער כמו מגדל קלפים, חבורה גדולה של דמויות ראשיות ומשניות מיובאת למקום מסוגר שכזה כאילו זה סחר בבני אדם, נורת האזעקה האנושית צועקת: ''תוציאו אותי מכאן!'', אבל לא. רבים מבני האדם הם פשוט חיות בלי צחוק, האבולוציה צוחקת צחוק אחרון ורוקדת ריקוד מעוות, אם הקליעים לא ישיגו את הכבש המיועדת לשחיטה אז הפרימאטים (קופים) שנמלטו מגן החיות הם כן ישיגו, כל העניין לא אירוני?

הספר מדבר על העניין המורכב הזה של הכאוס, שהוא בית הבושת והנפחייה של הנשמה, התשובה לכל הבלאגן הזה הוא סאראמאגו.
ספר טוב ומעורר השתאות, ארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אָמוֹן
» ביקורות נוספות על על העיוורון