הרומן הגדול של אמיל חביבי הוא טור דה פורס של שילוב ז'אנרים. מה אין פה? סיפור הרפתקאותיו של מין למך ביש גדא, משת"פ בן משת"פ (ליטרלי), סאטירה פוליטית מצחיקה ממש על ישראל של שנות מפא"י, מדע בדיוני ואבסורד, ציטוטי שירה ערבית קדומה ומודרנית, יחסי הורים וילדים, וגם סיפור אהבה.
חביבי, שהיה במשך שנים ח"כ מטעם המפלגה הקומוניסטית ופעיל במאבקים לשוויון של הציבור הערבי בישראל, מבקש כאן מתוך אמפתיה לחדור לנפשו של גיבור שבחר בדרך שונה לגמרי - גיבור שהתפקיד הראשי שהוטל עליו מטעם השלטון הוא להיאבק בהשפעה של אותם פעילים קומוניסטים. הוא מתאר מערכת יחסים מורכבת בין המשת"פ למפעילו היהודי המזרחי, הכוללת גם חמלה למפעיל, מתוך הבנת מצבו בשרשרת המזון של ישראל של אז.
כיום כמעט בלתי נתפס שרק לפני כשני עשורים זכה סופר כאמיל חביבי בפרס ישראל לספרות (בפרוזה; באותה שנה זכה אבות ישורון בפרס לשירה). אחת מחברות הוועדה שבחרה להעניק לו את הפרס סיפרה שנים אחרי כן, שראש הממשלה שמיר (שלחץ את ידו של חביבי) ושר החינוך המר מהציונות הדתית לא התערבו בהחלטת הוועדה המקצועית. כשקומץ קיצונים מקרב הכהניסטים ומפלגת התחיה השמיעו קריאות גנאי בטקס, הם זכו לבוז מהקהל (שכלל חובשי כיפות רבים) שדחק אותם החוצה מהאולם. היו ימים..
יש פה גם הישג אדיר של המתרגם אנטון שמאס, שהצליח להעביר את הספר לעברית חיה, יפהפיה ומעוטרת, שאינה שפת אמו. ספר חובה.
![האופסימיסט [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1026452.jpg?v=1772969816221)










