“שתי דמויות מרכזיות מובילות את הרומן הנפלא הזה.
הראשון אסיר בתא כלא, בתא סמוך לו כלואה אשתו האסיר אשר הגיע לאי בנעוריו ניצב בפני דילמה קשה אותה מציבים לו כולאיו: להסגיר מבוקש או להיתלות למחרת עם אשתו יחד.
האסיר הוא דמות מורכבת שערבה דברים רבים בחייה. אין לו ולאשתו ילדים אשתו אינדיאנית בת המקום. חייהם לא קלים והדרמה הגדולה היא מה יחליט האסיר בקשר לחייו ולחיי אשתו.
הדמות השנייה ברומן היא האדמירל: איש זקן וחולה הנזכר במסעותיו ובחייו רבי התהפוכות. האדמירל הוא למעשה כריסטופר קולומבוס וגם את האי הזה שהכלא בנוי עליו הוא גילה.
זה הספר הראשון של יובל שמעוני שאני קורא. הספר מעולה כתוב היטב השפה היא בדרך כלל גבוהה אך מובנת. הכתיבה מחולקת למשפטים ומילים אשר בוראים עולם שלם שכבר אינו קיים. שמעוני דולה מתוך העבר רומן מלא דמיון עם דמויות בלתי נשכחות.
הספר יצא בעם עובד הוצאה לאור.
הספר מכיל: 430 עמודים. עורכת הספר: עירית לוריא.
אני ממליץ מאוד לקרוא את הספר הזה וכל מי שאוהב ספרות מקור ישראלית ברמה גבוהה ישמח לקרוא את הספר.”

“ספר בלתי רגיל. פרוזה במיטבה. תעודת כבוד לספרות הישראלית. זה הספר הראשון של יובל שמעוני שאני קורא ורק נותן חשק לחזור לספריו הקודמים שלא כך כך העזתי לגשת אליהם משום מה. השפה העשירה, התיאורים - גם הלא קלים לעיתים לעיכול - הם מבחינתי, וגם אם יישמע אולי מוגזם - הם מופת של ספרות נהדרת. מדובר בסיפור היסטורי - שאין לו שום קשר ממשי להיום ולעכשיו -וזה כבר משהו שונה. בשלב מסויים של הקריאה רציתי להבין יותר את הרקע ההיסטורי ועל מה מתבסס המחבר ודי בקלות נוכחתי לדעת שדמות האדמירל בסיפור היא דמותו - במקרה זה הבידיונית - של כריסטופר קולומבוס - אשר בספר מופיע ככריסטובל ובמקומות אחרים בספר ככריסטובל קולון - עיון קל ברשת מראה שכריסטובל קולון הוא שמו המקורי של קולומבוס. כך שפרוזה וסיפור המשתמש במציאות שהייתה לפני 500 - 600 שנה ומצליח לתת לדמויות בשר, רגשות ועוד - במקרה שלפנינו - לדעתי לפחות בצורה מופלאה. החלק הראשון בספר - סיפורו של טוביאס הנער/ילד היהודי שחזה במו עיניו בטכס העלאתו למוקד ע"י האינקיויזיה הספרדית של שכנו - אירוע שמלווה אותו כל חייו. טוביאס הופך לנער סיפון ובן חסות של האדמירל והוא מספר את סיפור חייו מתוך תא הכלא בו הוא עומד לסיים את חייו יחד עם פילאר - האינדיאנית, בת זוגו. החלק השני של הספר - האדמירל כותב למלך ספרד את קורותיו ואת אכזבותיו ואת הצורך שלו בעוד מסע אחד - לעוד מסע גילוי מעבר לכל גילויי הארצות שכבר גילה לטובת המלך. כאמור כתיבה מופלאה.”

“יהודי פליט, אוד מוצל מאש, יוצא למסע דרך הים ליבשת חדשה. הוא יבנה בה את חייו תחת חסותה של מעצמת על מערבית, כשהוא משתתף בבניין המושבות החדשות עד שיראה את המקום "בשגשוגו: עוד ועוד ערים שייבנו בו ובהן בתי אבן". אם זה נשמע לנו כישראלים מוכר מאוד, נהיה מופתעים כשנגלה לאיזה מקום רחוק ובלתי צפוי לוקח יובל שמעוני בספרו את הנושא. האם התכוון ליצור אלגוריה ביקורתית על התנועה הציונית? הפליט היהודי שלו מגיע לארץ נידחה, ופוגש בילידים שאינו יודע את שפתם. הוא לא באמת טורח ללמוד אותה ("שילמדו הם, היו אומרים תמיד"). תחת לחץ חברתי הוא נוטל חלק באונס של אישה מבנות הילידים כדי להוכיח את גבריותו בעיני מלחי הספינה. יתכן שזה גלגול מוקדם של החלום הציוני לברוא יהודי חדש, גברי במובהק, שישיל מעליו את ה"נשיות" של היהודי הגלותי. בכל מקרה, הקשר למה שנעשה פה בארץ ע"י היהודים החדשים לילידים לא נאמר במפורש, והאחריות להסקת המסקנות היא על הקורא/ת בלבד. אבל מי שירצה, יוכל לראות בגירסה האינדיאנית הראשונית לעפיפוני התבערה (ששולחו לפני כמה שנים מעזה אל מעבר לגדר) רמז נוסף בכיוון זה.

לרומן של שמעוני שני חלקים: הראשון חושף באמצעות פלאשבקים את סיפורו של נער ממשפחה יהודית בספרד הימי-ביניימית, העומדת בפני הברירה להתנצר או לצאת לגלות. הוא עצמו בוחר לצאת לגלות כפולה, גם ממולדתו וגם ממה שנותר ממשפחתו, ובעיקר מאביו, בו הוא תולה את האחריות לאירוע שהותיר עליו חותם טראומתי למשך כל חייו. לאחר הסתננותו לספינה בנמל, הוא מוצא לו דמות אב חלופית באדמירל מגלומן. בן דמותו של קולומבוס, משמש האדמירל כדובר בחלקו השני של הרומן, הכתוב במתכונת של מכתבים. גם בו (וזה מחזק את ההשערה על הממד האלגורי-הפוליטי בספר) מפעם החלום "לגאול" את ארץ הקודש מידי המוסלמים. למעשה, הסטייה המשמעותית ביותר של שמעוני מהסיפור הציוני הקלאסי מתבטאת בהחלטה המאוחרת שעושה הגיבור לבחור בצד של הקורבנות, כדי לכפר על חטאו הראשוני שמייסר אותו.

שמעוני דבק בסגנון כתיבה אכזרי, גם בתיאוריו וגם בהערות הסרקסטיות או הבדיחות השחורות שדמויות הרקע בספר מרבות לספר. כך היה בעצם גם בספרו הקודם והנפלא 'קו המלח'. באופן אישי, אני לא מת על זה. תהיתי אם על עצמו הוא מדבר, כשהוא שם בפי הגיבור את המילים "רשעות הייתה בדבריו, ובכל זאת אמר אותם. כבר למד דבר או שניים על רוע ויודע לזהות אותו גם בקרבו".. יש בו מין מרירות "פולנית", כמעט חנוך לוינית, וכמוהו הוא נמשך גם אל הפואטי והנשגב. אכזרי, אבל לצד זה הוא מסוגל לחדור בצורה נוגעת ללב לנפשו של אדם מצעירותו ועד זקנתו. אדם שאמנם מוקף באנשים, אבל בסופו של דבר אפוף תחושה עמוקה של בדידות. ספר מומלץ מאוד.”

“שמחתי מאוד לקראת ספרו החדש של יובל שמעוני, מאחר ובשבילי ספרו הקודם: "קו המלח" היה אחד האתגרים הספרותיים הקשים שעמדתי בהן, ולגבי מן הטובים שבספרים של השנים האחרונות.
הספר הזה בנוי משני סיפורים אישיים הקשורים האחד לשני.
הסיפור הראשון: סיפורו של נער יהודי בימי האינקויזיציה בספרד ומלחמתה באנוסים, בעת גירושם של היהודים, ובתוכם בני משפחתו, מצליח הנער להימלט אל ספינה בנמל ולהגיע כנוסע סמוי להיספניולה - האי השני בגודלו בקריביים.
הסיפור השני הוא סיפורו של קפטן ("האדמירל"- דמותו של כריסטופר קולומבוס) הספינה שעשתה את דרכה בשליחות מלך לספרד לגלות עולמות נסתרים, להביא זהב ולנצר את האינדיאנים תושבי המקום.

הסיפור הראשון נהדר. עלילה מורכבת, מעבר בין שנות הנעורים והזקנה של הגיבור, ולעיתים ללא אבחנה חיצונית. הקריאה מצריכה ריכוז, אך מביאה הנאה רבה לשפה, לדימויים העשירים, לתיאורים ולאשר מתרחש.
הסיפור השני מאכזב ביותר, ואפילו משעמם בהמשכו. לקראת הסוף אפילו נטשתי אותו, מה שלא קורה לי הרבה.

מבחינה היסטורית, האירועים תואמים את המהלכים ההיסטוריים, והסופר מפגין ידע נרחב. אך קיים ויכוח בין ההיסטוריונים האם באמת האינקוויזיציה בספרד הוציאה להורג/שרפה את המורשעים שנידונו למוות.”