"שמעון בן רוֹשׁדי צהמארא היווה בעיה חברתית עוד בטרם יוולד."
----
לא פלא שהרומאן הזה נבלע בתהום הנשייה. <mark>מידד שיף</mark> (אביו של הסופר והקולנוען אגור שיף) השלים אותו בשנת 1951; שלוש שנים אחרי תש"ח, המדינה הצעירה לא היתה מסוגלת, כנראה, לעכל גיבור יהודי-ערבי. הכוונה איננה לכינוי במובן המקובל כיום בחוגים מסויימים, כלומר יהודי בן ארצות ערב, אלא באמת לאדם שהוריו הם יהודי ונוצריה לבנוניים.

שמעון גדל בתל

חוברת דקה במתכונת אלבומית (80 עמודים, כריכה רכה ובנוסף העטיפות הקדמית והאחורית נפתחות לתמונות רחבות יותר) המביאה את סיפור לחימתה של חטיבת צנחנים במילואים 80 במלחמת ששת הימים בכל זירות הלחימה - דרום, מרכז וצפון.
כנהוג באותם ימים, מספרה של החטיבה אינו מופיע בספר וגם המפקדים מופיעים בשמם הפרטי או באות אחת בלבד - למעט מאיר הר-ציון שלחם במסגרת הסיירת בפיקודו של מיכה בן ארי קפוסטה, בירושלים וברמת הגולן