ביקורת ספרותית על קום קרא מאת שמעון אדף

---

בניגוד לביקורת הקודמת, את זו אני כותבת עכשיו, שעה-שעתיים לאחר שסיימתי את הספר.
זה ספר ארוך ולקח לי פרק זמן נכבד לסיים אותו, יותר משנה, כי הנחתי אותו לפרקים וחזרתי אליו לפרקים, את "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" הראשון בטרילוגיה סיימתי די מהר לפני כעשור או יותר, את "קובלנה של בלש" השני בטרילוגיה זכור לי שגמעתי גם די בזריזות לפני כשלוש שנים, אבל מפני שלא הקדמתי לקרוא שוב את קילומטר ויומיים הרגשתי שאני מבינה מעט מאוד ובעצם יוצאת עם סימני שאלה גדולים שלא היו בסיום הספר הראשון. "קום קרא" ארוך ונפתל עוד יותר מקודמו, מניח סימני שאלה רבים וחוסר בהירויות כמעט עם כל דף חדש, מסרב לתת פתרון ברור או חד משמעי, מסרב להניח הבנה ברורה או סגירת קצוות חד משמעית, הוא טורד מחשבה ונפש, גם כיוון שהוא מתרחש בחלקו במציאות קיימת, נוכחת, ובמציאות עתידית שהיא גם הזויה וגם סיוטית וגם עשויה להתחולל, במידת מה. אני אוהבת את הקיום הישראלי החי, הנושם, שהדמויות פועלות ומדגימות, יש עיוותי שפה ולשון שקיימים בשפת הדיבור היומיומים, יש סלנג ויש הברקות שפה חדשות, וכל זה לא מוריד מעומק המחשבה והרעיונות שחולפים בספר בכיווני מציאות שונים, יש כאן נגיעות בענייני אהבה, פוליטיקה, משפחה, עבודה, חיי רחוב וחיי וירטואליה, הכל תופס חלק בספר ממש כפי שהכל תופס חלק בחיים. אבל הפנטסטי שנוכח לכל אורך הספר הוא שילוב או אינטגרציה של פנטזיה ומדע בדיוני יחד, של עקרונות בלשיים, של מסע, של חלום, והכל יחד ולצד מציאות ברורה שקל לדמיין.
קשה להגיד שיש לי שורה תחתונה לביקורת הזו, אני אוהבת את הכתיבה של שמעון אדף, אני אוהבת את הגישה הסיפורית שלו, ואין ספק שגם בספר הזה הוא מניח לי חומר לא קטן למחשבה ותהיה. ברור לי שאם אחזור ואקרא את הטרילוגיה שוב אבין דברים נוספים שלא התבררו לי היטב עדיין, אבל גם זו גדולה ספרותית בעיני, לגרום לי לרצות לקרוא את הדברים שוב, להבין היטב, לרוות נחת מהתפתחות העלילה והדמויות, לחזור ולחזור שנית.
לא בטוחה אם זה ספויילר אבל הנה ציטוט מעמקי הספר:
"נחום אמר שבכל סיפור יש חורים, פרטים שלא מתאימים, שלא נסגרים. הוא הלך אל הדלת, ועמד לפתוח אותה. הוא אמר שפעם היה דתי, ומהחשיבה הדתית אי אפשר להיפטר. קשה לו להאמין שמה שהיסוד שלו ברשע בכלל יניב תוצאות טובות, ושעכשיו שמדינת ישראל נפרדת מהתפיסת עולם שנצרבה בה בכבשנים של אושוויץ, אולי גם לסיפור הזה אפשר להניח. מבחינתו הוא מניח אותו, הוא מציע גם לי לעשות אותו דבר. הוא אמר שהוא יכול להעיד לזכותה של תרז שיש לה ספקות ואשמה עצמית. בתור ילד הוא לא הצליח להעריץ את הדמויות מופת של האדיקות, שום דבר לא הפחיד אותו כמו פנים של קדושים, של מוארים. רק אחרי שנים הוא תפס שכשהסתכל בהם הוא ידע, בלי שיצליח להגיד לעצמו, שהם מסוגלים לבצע את המעשים הכי איומים בלי אפילו למצמץ, בגלל שהאמת המוחלטת ברשותם." (עמ' 589)

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על קום קרא