ביקורת ספרותית על העבד (1991) - ספריה לעם #92 מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר מעולה

---

"העבד" מספר את סיפורו של יעקב, יהודי מיוזפוב, הנמכר כעבד לפולני יאן בז'יק. הרקע לסיפור הוא גזירות ת"ח ות"ט (1648), שבהן קוזאקים וטטארים, בראשות בוגדן חמלניצקי, טבחו בפולנים וביהודים. רבים מהיהודים ניהלו את האחוזות עבור הפולנים ונחשבו כמשתפי פעולה עם האצילים שהתעמרו באוכלוסיה. הזוועות האלה מתוארות בכמה משפטים בתחילת הספר:

"ביוזפוב ובערים אחרות התיזו ההיידאמאקים ראשי יהודים יראי־שמים, העלום על עמודי־תליה, דנום בחנק, והוקיעום על כלונסאות משוננים. רטשו כרסן של נשים יהודיות כשרות וכלאו בהן חתולים. תינוקות שלא ידעו טעמו של חטא נקברו חיים."

תיאורי זוועות אלה ככל הנראה מבוססים על ספרו של הרב נתן נטע הנובר יוון מצולה (פרק ד').

יעקב שנמלט מפני הפורעים, לא היה עד לזוועות ולא ידע מה עלה בגורלם של בני משפחתו. הוא נלכד ע"י פולנים ונמכר לעבדות.

בשביס זינגר מתאר את יעקב כאדם מורכב; מצד אחד - יהודי מאמין המשתדל להחזיק באמונתו הדתית, גם לנוכח המאורעות הקשים ולנוכח תשוקתו לואנדה, בתו של אדונו הפולני, ומצד שני - אדם חושב המנסה להבין מדוע קרו הדברים כפי שקרו, ומתעוררות בו ספקות לעיתים לגבי קיומו של האל. הסתירות בין האמונה לספקנות מלוות את יעקב לכל אורך הסיפור.

בסיפור אנו חווים את העולם דרך עיניו של יעקב ושותפים לתהליך העובר עליו;
בתחילה רואים את הפולנים הגויים כעלובים החיים בין עכברים, מכונמים, מאמינים באמונות טפלות, בשדים ורוחות, מקיימים יחסי מין בחופשיות גם בתוך המשפחה וכו'. יעקב מציג את היהדות כאידאלית, טהורה, משכילה ונעלה מעל הגויים הבורים והנחותים.
אט אט מתרחשים שינויים אצל יעקב - נראה שחושיו מתחדדים בשל השהיה המרובה בטבע, והדבר בא לידי ביטוי לא רק ברגישותו הרבה לריחות, למזג האויר, לצמחיה וכו', אלא גם בתחומים אחרים - הוא מתחיל לראות שגם היהודים אינם מושלמים, כפי שתפש אותם בעבר.

בשביס זינגר מפליא לתאר את הן סביבת הגויים והן את סביבתם של היהודים, והוא משתמש ביעקב כדי למתוח ביקורת חריפה על צביעותם של היהודים המדקדקים במצוות ובתפילות מחד, אך מרמים, עושקים, הולכים רכיל ופוגעים זה בזה מאידך.

הבחירה בשמות יעקב ושרה (שם עברי שניתן לואנדה) היא סמלית ומרמזת על הקבלה לדמויות במקרא - יעקב, אשר נשא את רחל שהיתה בתו של עובד אלילים, ושרה, שהיתה בעצמה גויה אשר הצטרפה לעם ישראל. בשביס זינגר מעביר מסר של ליברליזם, חשיבה עצמאית, הומניזם וקבלת האדם באשר הוא אדם; הוא מעלה על נס את החשיבה העצמאית ואת אי-ההליכה בתלם יחד עם שאר העדר.

אפשר לראות את העמדה הליבראלית־הומניסטית בדבריו של יעקב העורך השוואה בין שרה (ואנדה) לבין היהודים ומתריס כנגד האל:
"היא אשה כשרה, צדקת, אלף מונים טובה מהם ! ... היש בחירה ברחם אם ? אם אשה כמותה עתידה להיצלות בגיהינום, אין מידת־יושר אפילו בבית־דין של מעלה..."

התרסה נוספת כנגד האל מובאת בשיחה בין וצלאב, הבעלים של המעבורת, לבין יעקב:

"- ודאי רעב אתה, הא ?
- אין לי במה לשלם.
- פרוסת־לחם מגיעה לכל אדם. אפילו אסירים בצינוק זוכים ללחם צר ומים לחץ פעם ביום...
טול ואכול....
- ראוי אתה לתודה, אך תחילה יש להודות לאלוהים.
- אף אחד אינו זכאי לתודה, לא אני ולא האל. כשיש לי אני פורס מלחמי. אין לי אני מחזר על הפתחים. האלוהים יש לו הכל,
והוא נותן משלו לעשירים, ולא לעניים."


שם הספר כולל לא רק את מושג העבדות הפיזית, אלא גם את העבדות הרוחנית לתשוקות הגוף, לקיבעון המחשבתי, לכללים החברתיים הכובלים. בשביס זינגר כותב באופן מרתק ומתאר בשפה נפלאה את החיים בפולין בתקופה האמורה ואת סיפור האהבה המתפתח לאיטו בין יעקב לואנדה.

אסיים בקטע פסטורלי:

"היום נטה לערוב. פשטו הדמדומים. נשר נישא במרומים. אט־אט ובגאון רחף, כספינת־מפרשים שמימית. בעוד השמים אורים וזכים, כבר היו ערפלים מתקבצים במדרוני היערות, לבנים כחלב. נתקרזלו, נתפתלו, ביקשו לעצב דמות...
שעה שניצב ליד הרפת היה נועץ עיניו במרחבים רחוקים. ההרים היו שוממים מאדם, כביום בריאת העולם. היערות עלו זה על־גבי זה, מעשה מדרגות: תחילה עצי עלים, אחריהם עצי האורן והאשוח, ומעליהם נזדקרו צוקי־הסלעים החשופים. על הגבוהות שבפסגות נח השלג. ממנו נתגוללו וירדו יריעות אפורות שפשטו על מעברי היער, כעומדים לעטוף את היקום בתכריכי־חורף."

הספר מומלץ לכל אוהב ספרות. בשביס זינגר במיטבו.

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על העבד (1991) - ספריה לעם #92