ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 באוקטובר, 2019
ע"י lola bar
ע"י lola bar
הכותר של הספר הוא המוטיב היחידי היהודי בספר ומבוסס על הברכה לתפילת שחרית: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה".
אבל מקור הברכה הוא תשובת ה` לאיוב, כאשר הוא נגלה לאיוב ושאל אותו עשרות שאלות, ושתיים מהן נמצאות בפסוק הנ"ל: 'מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה' פירושו: מי שם חכמה בכְּלַיוֹת? מי טבע בתוך האדם חכמה מולדת? והחלק השני: 'מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה', לפי ההקשר בפסוק – מי נתן בינה ראשונית מולדת בלב האדם? פירושה הפשוט והבסיסי של המילה 'שכוי' הוא- לֵב, והרלב"ג הוסיף: זהו השכל. (הפרשנות מאתר "כיפה").
קצרה היריעה מלהכיל את כל חכמתה של הפילוסופיה המטפיזית, שבאה לידי ביטוי בספר, כי לדעתי זה ספר הגות מופלא בגובה העיניים ובכתיבה פשוטה. בניסיון להבין הלכתי לחקור קצת את הנושא ואני מביאה לכם תמצית המטפיזיקה מהאתר "האינציקלופדיה של הרעיונות", ואולי יעזור לכם כפי שזה עזר לי :)
"המטפיזיקה עוסקת בממשות של העולם מנקודת מבטה של התבונה, ויש לה שלוש מטרות מרכזיות. קצר ותמציתי מאד:
1. לגלות את טבעו האמתי של העולם.
2. לברר מהי הסיבה לקיומו.
3. לבחון מהו מקומו של האדם בתוך העולם."
ועכשיו לסיפור עצמו: מסופר על חייו של דוקטור נוצרי כפרי, שאהב את כפרו הקטן והיושבים בו. כולו טוב-לב וסלחנות, אצילות ורוממות רוח. לא הִרבה שיחה איתם, כי היה לו חשוב יותר לבחון את סביבתו ואת הטבע.
כמו באגדה, השכווי הנבון שבחצרו יודע לדבר, מארח לו חברה והרופא מנהל איתו מדי יום שיחות נפש, אמונה ועל כל דבר שבעולם. הרבה שאלות ותשובות להן אַין!
כל בוקר, שרק השמש מתחילה לזרוח, פדרו התרנגול מעיר את הרופא ומתחיל לשיר בשיא האופטימיות והשמחה: "קום, דוקטור, קום, יום יפה היום! ניצחון! ניצחון!".
בסיוריו בכפר ובביקורי החולים השכיחים שלו וכפדרו על אמת-ידו, הרופא סוקר ללא לאות ובמשך שעות את הטבע האנושי, את עיני האנשים "שאומרות יותר משמסוגלות לומר המילים" , ומביט בידיהם הזריזות העוסקות במלאכה.
בצעירותו התחתן הרופא עם אנה, בחורה יפה מהכפר ואהב אותה אהבת-נפש. חודשים ספורים לאחר החתונה, אנה חוותה הריון נפל ונפטרה בלידה, ומאז בעלה הרופא מעולם לא השלים עם האבדה. מאז האבדן , הרופא מעיד על עצמו כאגנוסטיקן אשר מיטלטל בין אמונה לספק.
בזמן שהרופא המזדקן וכוחותיו כבר לא כאתמול שלשום, הוא חופר בעברו ובזיכרונותיו ודואג בסקפטיות לעתיד המתקרב. מאידך, התרנגול נהנה כל רגע ומוקיר את ההווה שלו. הם יודעים שאף פעם לא יגיעו לעמק-השווה. הדיאלוגים וההתנצחויות בין השניים שכיות חמדה בעיני, כל כך אהבתי!
"עלינו לנסות, לכל הפחות, לגלות את האמת," אמרתי לו. "עלינו לנסות, לפחות, לדעת. החיים יהיו חסרי-טעם ללא חקירה מתמדת. וגם אם לא נוכל לדעת לעולם, הרי עלינו להשתוקק לדעת, לכל הפחות."
"זהו, זהו, אני מבין," אומר פדרו . הוא מניע ראשו בערמומיות. "ממש כמו תרנגול מסורס. גם הוא אינו יכול, אבל משתוקק."
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
lola bar
(לפני 6 שנים)
תודה סנטו! זה הספר הראשון שקראתי מפרי עטו :)
|
|
|
lola bar
(לפני 6 שנים)
תודה רץ וחג שמח!
|
|
|
רץ
(לפני 6 שנים)
ביקורת מרתקת
|
|
|
lola bar
(לפני 6 שנים)
תודה רבה מחשבות. בעיני זו יצירת מופת :)
|
|
|
משה
(לפני 6 שנים)
אהבתי את הספר הזה, בדיוק קורא את פגסוס שלו.
|
|
|
lola bar
(לפני 6 שנים)
חן חן מחשבות :)
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
גם אני לא חושב שזה ספר של חמישה כוכבים. ארבעה כן. דגן כותב יפה, לא מדהים.
|
|
|
lola bar
(לפני 6 שנים)
תודה פרפר צהוב :)
|
|
|
lola bar
(לפני 6 שנים)
תודה אמון!
|
|
|
lola bar
(לפני 6 שנים)
איזו תגובה יפה כרמליטה! תוספת נאה וחכמה.
זו התבוננות נוספת על התרנגול החכם שמשתדל לשכנע את הרופא לא לעסוק בעבר, כי כל שחרית מביאה אתה יום חדש טוב יותר מהאתמול. תודה |
|
|
כרמלה
(לפני 6 שנים)
ציטוט מעניין על הקשר בין פרשנות הביטוי "בינת הלב" לבין הספר.
מצטטת ממאמר של מונה שרייבר - מרצה במכללת אורות הדתית, המתכתב באופן נהדר עם תוכן הספר. "למילה "שכוי" יש פירוש נוסף, מלבד תרנגול, והוא "לב". פירוש זה נדרש מפסוק בספר איוב" (אותו פסוק שהביאה לולה). "מהי אותה בינת הלב? בין הפירושים השונים שנכתבו יש המסבירים את בינת הלב כיכולת ההבחנה, או יכולת ההבדלה בין טוב ורע למשל. כושר ההבחנה הוא אחד הכלים השכליים החשובים שיש לאדם. זהו כלי שבאמצעותו הוא מגדיר את המציאות הפיזית והרוחנית כאחד, ודרכו מברר את הערכים שלפיהם הוא חי. במוצאי שבתות אנו משלבים דווקא בברכה של הבינה את עניין ההבחנה-ההבדלה בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. ההבחנה של משמעות הזמן בחיי האדם היא מהותית עבורנו. אנו מודעים לכך שחיינו נמדדים בשנים ובימים. כאשר אנו פורטים את חיינו לימים, מגלים שיש ברכה גדולה בהבחנה זאת. הברכה היא בתובנה שאין יום שדומה למשנהו, כל יום הוא יחיד ומיוחד. היום החדש נתפס כהזדמנות חד-פעמית שניתנת לנו כדי לפעול בעולם. הזדמנות זאת מציבה בפנינו אתגר: לעשות את היום החדש טוב יותר מהאתמול ולמלא את היום במעשים שיקדמו אותנו, את עמנו ואת עולמנו למקום נעלה וגבוה יותר. עוד פרוש למושג "בינת הלב" נובע מלשון התבוננות, כלומר התבוננות פנימה והחוצה, למצוא את החידוש בדבר המוכר המסתתר ביום החדש שנולד. בינת הלב היא הכוח להוציא מתוך שגרת החיים תובנות חדשות, אף אם מדובר בחידוש קטן ופשוט כמו מילה טובה, חיוך או נקודה אחת שהצלחנו לברר לעצמנו." https://orot.ac.il/%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%9F-%D7%9C%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94 |
|
|
אָמוֹן
(לפני 6 שנים)
סקירה מעולה. הספר נראה שווה קריאה.
|
|
|
כרמלה
(לפני 6 שנים)
סקירה איכותית ומרחיבת אופקים.
תודה לולה. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים)
ספר חביב מאוד. לא בטוח שהוא ספר של 5 כוכבים, אבל 3.5-4 מגיעים לו. יכול להיות שאין הרבה מוטיבים יהודיים בסיפור מכיוון שזהו תרנגול נוצרי :-)
בכל אופן, התרנגול יותר חכם והגון מרוב חברי הכנסת והשרים שלנו. |
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
