זיגפריד לנץ

זיגפריד לנץ

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (81):
בהמשך, Wish List, ספרים שאהבתי במיוחד, רוצה לקרוא, בא לי, שואה ומלחמות העולם הראשונה והשנייה, ספרות גרמנית שאני רוצה לקרוא, אולי, לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שאני מתכנן לקרוא, חפציבה, צידה לשבילי חיי, , FIFO & LIFO, על גרמניה בכלל ועל הגורל היהודי בפרט, ספרות מתורגמת , קלאסי, קראתי ואהבתי, עוד ...
1.
"מעולם לא הייתי גיבור ואני גם לא רוצה להיות קדוש מעונה; שניהם היו תמיד חשודים בעיני" אונייה העוגנת בלב ים ומנווטת את דרכן של אוניות אחרות נתפסת כבת ערובה בידי שלושה פושעים. הצוות ורב החובל נקרעים בין חובתם ובין דרישות הפושעים. בפני הקורא נפרשת רשת סבוכה של קונפליקטים, הלוכדת אותו יד עם הדמויות בהתחבטות מוסרית המאלצת אותו לנקוט עמדה. הנובלה אוניית המגדלור היא מופת של ריאליזם חד ומלוטש. זיגפריד לנץ מעמיד במבחן את סמלי הדמוקרטיה ושואל כיצד לעמוד בפני מתקפה עליהם. אוניית המגדלור מיטלטלת בין חובה למצפון ובין פעולה לאי-פעולה. השאלה אם להתנגד, מתי וכיצד, מתנוססת כדגל שחור מעל הנובלה כולה, וברקע עברה של גרמניה מרחף כצל. הסופר זיגפריד לנץ הוא חתן פרס גתה לספרות. הנובלה אוניית המגדלור זכתה להצלחה גדולה, תורגמה לשפות רבות, עובדה שלוש פעמים לקולנוע ונכללת בתוכניות הלימודים בבתי ספר בגרמניה. מפרסומה בשנת 1960 ועד היום היא מוסיפה לגעת בעצב החשוף של כל חברה שסכנה נשקפת לביטחונה. אווניית המגדלור מופיעה עתה לראשונה בעברית בתמיכת המפעל לתרגומי מופת ובתרגומה המשובח של טלי קונס, שאף הוסיפה לספר אחרית דבר....

2.
זה סיפורו של זיגי יפזן, אסיר במוסד לעבריינים צעירים, הנדרש בשיעור לגרמנית לכתוב חיבור על "תענוגות החובה". הנושא קרוב ללבו: אביו, השוטר מתחנת רוגביל, "התחנה הצפונית ביותר בגרמניה", היה כל ימיו מופת למילוי חובה ללא סייג. בשנת 1943 לא היסס למסור לידידו, צייר בעל-מוניטין, איסור לצייר, שהוטל עליו מטעם השלטון בברלין, כי תמונותיו היו בעיני הנאצים התגלמות הניוול. במסירות קנאית משגיח השוטר על מימוש האיסור. חוק החיים של החובה היה לו חזות הכל. זיגי יפזן, שבתקופת התרחשות הדברים האלה עדיין היה ילד, נעשה עד קשוב למאבק בין אביו ובין הצייר, מאקס לודוויג ינזן. הוא הולך ומתרחק מאביו ונפשו נקשרת בצייר ובתמונותיו הלוהטות בצבעים עזים. זהו תיאור המעלה את מהותה של תקופה ואיבחון מעמיק של האופי הגרמני. כאן מתחולל מאבק בין האמן לבין הממשלה המדכאת, החפצה להפוך את האמן למשרתה או להשתיק אותו לחלוטין; כאן קיים העימות בין כוחה של המשטרה לבין כוחה הסביל של האמנות; כאן מתפתחת המרירות בין האבות המעמידים את החובה מעל לנאמנות האנושית ובין הבנים המוקיעים את העבר ואת חלקם של האבות ביצירתו. ...

3.
חיי עיר קטנה באחת מארצות צפון אירופה הכבושות בידי הנאצים והווי המחתרת הפועלת שם משמשים למחבר רקע להעלאה דרמתית בשל בעיית האמת והשקר וראייתם של מאורעות ומעשים בעיניים שונות. צירה המרכזי של העלילה המרתקת הוא אישיותו של דניאל, מפקד מחתרת צעיר, שהתנהגותו השנויה במחלוקת נידונה הן בקרב חבריו והן בשיחת העיר....

4.
קובץ סיפורים נפלאים, מאת מספר אמן, הנפרשים בטכניקות ובצבעים מפתיעים על פני קשת רב-גונית של נושאים. בתיאורים דקים, ריאליסטיים וסמליים גם יחד, מעלה זינגפריד לנץ תמונות אנושיות מבריקות, המקפלות בתוכן בעיות מרכזיות שיעסיקוהו גם ברומנים הגדולים שלו. נופי סיפוריו לקוחים פה ממגרש הספורט, שם משטח הדיג. בסיפור אחר מתואר כפר של עיוורים שבו נפקחו עיניו של אחד התושבים. בתסכית, שהוא מעין סיפור-מתח, מוטלת פצצת הפתעה בין בני-הזוג הממתינים לאורחים ומועלית שאלת היפוך הערכים בעת מצוקה. ובסיפור אחר, המחזיק שלושה, מתאר לנץ סיפור-חיים אחד, מזוויות שונות ולא צפויות של שלושה סופרים שונים. זינגפריד לנץ נולד בשנת 1926 בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית. עבד בעיתונים וברדיו וחי כיום כסופר בלתי-תלוי בהמבורג. לנץ נחשב כאמן הסיפור הקצר, גם לאחר שהרומנים המפורסמים שלו היו בראש רשימות רבי-המכר בגרמניה. לנץ הוא הסופר הנקרא ביותר בגרמניה כיום ונחשב לאחד הבולטים שבסופרים הגרמנים שלאחר המלחמה. ...

5.
קיץ חם בעיירה ליד הים, לפני שנים רבות. ימים שבהם בני גודמן וריי צ'רלס בשיא תהילתם, ברחובות מסתובב קבצן ומנגן בתיבת נגינה, וכשהמורה נכנסת לכיתה התלמידים קמים. בין המורה הצעירה לאנגלית, סטלה פטרסן, לכריסטיאן תלמיד כיתה י"ב נרקם סיפור אהבה חשאי. איש אינו יודע עליו. אך כדרכה של האהבה, יום אחד היא נתקלת בַּמציאוּת. ובכל זאת, יש לה הדרכים שלה להפוך לבת אלמוות. זיגפריד לנץ מספר בעדינות, בדייקנות ובאמפתיה על אהבת נעורים, מוות וזיכרון. זיגפריד לנץ נולד ב-1926 בפרוסיה המזרחית, והוא אחד הסופרים החשובים והנקראים ביותר בשנים שלאחר המלחמה. הוא זכה בפרסים רבים, בהם פרס גתה, ותורגם לשפות רבות. מספריו שראו אור בעברית: "השיעור בגרמנית", "מוזיאון המולדת", "המופת", "מגרש האימונים" ו"אינשטיין חוצה את האלבה", בהוצאת זמורה ביתן. ...

6.
סיפורו המרגש, העצוב והיפה של נער שהתוודע מוקדם מדי אל האסון והשכול, וניסה, ולא הצליח למצוא את דרכו בחזרה אל המציאות ואל החיים. הסיפור מסופר מפיו של נער מבוגר ממנו, שחלק עמו את חדרו שנים אחדות, ולאחר מותו הוא מבקש לפענח, באמצעות החפצים שהשאיר אחריו המת, את סוד חייו ומותו. מלאכת הגילוי והזיכרון הרגישה של המספר הצעיר חושפת אט - אט את אישיותו הפגיעה, העדינה, השובה את הלב, של הנער המת, על רקע ילדות שקשורה לבלי הפרד בהווי השוקק חיים, פעילויות והרפתקאות של נמל גדול ומספבותיו - נמלה של העיר המבורג. יצירת מופת חדשה של אמן הסיפורת הגרמני הידוע בן זמננו....

7.
"ספרי זה הוא מעין סיכום של כל עבודתי", אמר הסופר הגרמני זיגפריד לנץ על 'מוזיאון המולדת'. הרומן מתרחש בעיירה לוקוב בחבל מאזוריה שבפרוסיה המזרחית דאז, ומביא את האפוס הטראגי של חבל-ארץ ושל תרבות שנעלמו מן העולם. אורג- השטיחים זיגמונד רוגאלה מעלה באש את המוזיאון שבו טיפח כל חייו את המזכרות מעברה של ארצו. בבית החולים, בשכבו פצוע לאחר השריפה, מספר רוגאלה את סיפור ארצו מימי הקיסר וילהלם. באהבה, בהומור ובצער הוא מגולל את סיפור "המזרח שאבד". ואת המוזיאון שהקים כסמל למולדת נצחית ומורשת שאין לה תחליף. כספריו הקומדים של לנץ, גם 'מוזיאון המולדת' עוסק בפער העצום בין עברה של גרמניה וההווה שלה, פער שנוצר בגלל הנאציזם, על המשקעים והצלקות שהותיר בחברה הגרמנית, על השימוש הנורא שעשה ברעיון המולדת, המורשת וההיסטוריה כדי לתת צידוק לעריצות ולתורת טוהר הגזע. ...

8.
9.
"אינני מנסה להדהים את הקורא או להוציאו מן הכלים," אמר פעם לנץ, "אני כורת עמו ברית. אני מציג לפניו את המודל שלי, אני מספר לו את סיפורי, וכל קורא רשאי להסיק את מסקנותיו... אני מעדיף להראות את האדם במצבים קיצוניים. אני מפעיל עליו לחץ. זהו הנושא המרכזי שלי ואני מוצא תמיד וריאציות חדשות: אלימות, רדיפה, הרגשת אשמה, בריחה. אני מעמיד את גיבורי בניסיון, כדי לגלות את תכונותיו הנסתרות." גיבורו החדש של לנץ, אולריך מרטנס, עומד בניסיון אכזרי. אולריך, רווק בשנות הארבעים לחייו, המתפרנס כמדריך תיירים בעיר גדולה בגרמניה, הוכה באלם. לפתע אינו מצליח להפיק צליל מגרונו ואינו מצליח גם לכתוב. כאילם בעולם של מילים נדון אולריך לניתוק מהחברה, לשיבה אל האדם הקמאי, שאינו יודע להיעזר אפילו בסימנים. התמוטטותו מקפיאה זמנית גם את יחסיו עם חברתו, נורה, הנמלטת בפחד, מחוסר יכולתה להתמודד עם המצוקה. מתוך סבלו הנורא מחשל לו אולריך את מאבקו לחידוש הקשר עם העולם הסובב אותו, ומכוח אהבה עשוי מאבק זה לעלות יפה. בספר נוקב ומזעזע, מתאר לנץ את השתיקה, שיש לה לשון משלה והיא מדברת וצועקת. "להצליח ולמסור משהו מן האימה הנוראה שבאלם, פירושו הצלחה יחידה-במינה." (טיימס ליטררי סאפלמנט) זיגפריד לנץ, יליד גרמניה 1926, הוא מחשובי הסופרים של דור הסופרים הגרמני שלאחר המלחמה. ספריו תורגמו ללשונות רבות. בגרמניה עצמה נהנה לנץ מפופולריות עצומה וספריו עומדים בראש רשימות רבי-מכר. יצירתו האפית הגדולה, מוזיאון המולדת, נחשבת לאחת מיצירות-המופת של הספרות הגרמנית בשנים האחרונות. מלבד מוזיאון המולדת ראו אור בעברית בזמורה-ביתן – מוציאים לאור, ספריו: השיעור בגרמנית, המופת וקובץ הסיפורים איינשטיין חוצה את האלבה ליד המבורג. ...

10.
אסדה המובילה פליטים בימי מלחמת העולם השנייה – שקעה במצולות הים הצפוני. קונרד צלר, קצין צבא, מצליח להציל מטביעה אל הנער ברונו. צלר, משתלן במקצועו, חכר מגרש אימונים-לשעבר של הוורמכט והפך אותו למשתלה מפוארת. הוא גידל את ברונו הרואה בו אב ומשרת אותו בנאמנות. המשתלה על כל הכרוך בה היא עולמו של ברונו המקדיש לה את כל זמנו. ואולם, בעיני החברה הוא נחשב רפה-שכל... מערכת היחסים האינטימית בין ברונו ובין האב המאמץ היא לצנינים בעיני בניו הטבעיים של צלר. לפתע, דוקא בשעה שהמשתלה משגשגת, התמוטט צלר באורח בלתי-מוסבר, ואם כי מוחו צלול – העדיף לפרוש ולהסתגר. בניו של צלר, האחד – פרופסור לסוציולוגיה והאחר – הרוצה לנהל את המשתלה בסגנון פרוסי נוקשה, מגלים שאביהם הוריש בצוואתו את עידית המשתלה לברונו ופותחים במאבק משפטי עד שברונו פותר את הסבך בדרכו הייחודית והמפתיעה. העתון 'פרנקפורטר רונדשאו' כתב: לנץ הוא מספר מלידה, שאינו רוצה לפרש ולא לחנך. ליד השיעור בגרמנית ומוזיאון המולדת שייך מגרש האימונים ליצירותיו המרכזיות וכמו בשני הרומנים הנזכרים הוא מתעד את ימי ההתמוטטות של הנאצים וההתחלה מחדש. המבקר הנודע רדאץ ציין – לנץ הוא אמן המילה. השבועון 'דויטשה זונטאגבלאט' הוסיף כי הרומן מרתק גם בזכות לשונו, כי לנץ מספר בניגוד לרוח-הזמן ומוותר על כל גישה אופנתית. ספריו של זיגפריד לנץ בזמורה-ביתן – השיעור בגרמנית, מוזיאון המולדת, המופת, איינשטיין חוצה את האלבה ליד המבורג, ואלם....

11.
12.
מהו מופת? מי קובע מהו מופת? האם יכולה חברה להציב מופת – כזה ראה וקדש – לבניה? האם יכול אדם לעצב מופת למען זולתו? האם אין בכפיית המופת ניסיון רודני – של יחיד או של חברה – להטיל מום נפשי באדם, ליטול ממנו את חרותו האישית, את עצמיותו ואת זכותו לבחור? אלו הן קצת מן השאלות העולות מתוך המופת, ספרו של זיגפריד לנץ, מגדולי סופרי גרמניה בדור האחרון. שלושה מורים גרמניים מנסים למצוא דוגמה חיה, מופת אנושי בן-התקופה, שאפשר יהיה להמליץ עליו בפני שלושה מיליון תלמידים גרמניים. שלושת המורים-המחנכים נועדים לישיבות ארוכות, סוקרים את אנשי דורם, ממיינים, פוסלים, מתדיינים. איש מהם אינו מעלה דמות הלוחמת נגד עוולות החברה והמדינה. כל שיש בידם להציע הם אנשים שלא איבדו צלם-אנוש. משלא מצאו דמות מופתית, הם ממציאים כזאת. לאחר לבטים רבים הם בוחרים בביוכימאית יווניה שהשתקעה בגרמניה, אישה שהיתה לוחמת פעילה בנעוריה, אך שינתה את דרכה בערוב ימיה. לנץ, שחייו שלו יכולים לשמש מופת לרבים, מבטא בספרו את חולשתו של בן-אנוש בתוך עולם בלתי-אנושי ואת הקושי לשמש מופת ולחיות חיי מופת בנסיבות של ימינו. ספרו רחוק מלהיות מסה מוסרית. זהו רומן מרתק שבו נפרשים חייהם וגורלותיהם של שלושת המורים שאינם מופתיים כלל וכלל ונחשפים מבוכותיהם, תסביכיהם וחולשותיהם. כן מצייר לנץ בספרו פנורמה רחבת-ידיים של גרמניה בת-ימינו עם כל הסתירות שבה – שוחד וניקיון-כפיים, אלימות ועדינות, סלידה ורגש תיעוב כלפי הנאצים בצד סגידה חשאית לתקופה הנאצית ול"גיבוריה". "המופת" מעמיד בעצמה רבה את הקורא מול עצמו ובבואתו, ומאלץ אותו לבחון, בתוך נפשו, את האמת שלו כאדם חד-פעמי ואת האמת שלו כבן התקופה. זיגפריד לנץ הוא גרמני שחי ופעל בתקופת היטלר כפי שכל בן-תרבות היה רוצה לחיות ולפעול אילו היה גרמני באותה תקופה. מעשיו בעת ההיא מקבילים במידה רבה למעשיו של לוחם בנאציזם אחר, וילי בראנדט, והם ראויים לשמש מופת לכל אדם חופשי. לנץ נולד בשנת 1926 בגרמניה. בהיותו בן 17 התגייס לצי הגרמני, אבל זמן קצר אחר כך ערק וברח לדנמרק ומשם לחם בגרמנים. הדנים אימצו את זיגפריד לנץ, ולנץ אימץ את דנמרק. עד היום הוא מבלה שישה חודשים בשנה בביתו שלחוף הים בדנמרק. כסופרים "מגויסים" אחרים בגרמניה, הנמנים עם הדור שאינו יכול ואינו רוצה להימלט ממשא הזיכרונות, כותב לנץ על התקופה הנאצית – לא על פרטיה ההיסטוריים, אלא על משמעותה ועל הפצעים שהותירה בחיי הגרמנים, על אופיו של שלטון טוטליטרי ורצחני ועל מהות הקיום, החיים והבחירה החופשית. בספריו השונים ניסה לנץ לעשות מעין "ביקורת המופת מוסרית" של התקופה. לא תמיד מצא הדבר חן בעיני הגרמנים. אך הוא וידידיו אינם אופייניים לכל הגרמנים. הם סבורים שפרק זה בהיסטוריה הגרמנית לא הסתיים. "אם עורך-דין מפורסם בהמבורג מואשם היום בפשעי-מלחמה, חייבים אנו לשאול את עצמנו כיצד זה קרה? היכן הסתתר כל השנים? מה קרה למצפונו ולמצפון שכניו?" לנץ החל לכתוב אחרי המלחמה בהיותו סטודנט באוניברסיטה של המבורג. הוא הצטרף למערכת העיתון "די ולט", כאשר כוחות הכיבוש הבריטיים הוציאוהו לאור. לנץ פרסם קבצי סיפורים קצרים, שלושה מחזות וספר מסות. הוא כותב בקביעות רשימות לעיתונות הגרמנית והדנית וכן תסריטים דרמטיים לרדיו. הוא אמן הכותב מעט מאוד. "די בכתיבת עמוד אחד ביום – הוא אומר – זה הגבול שלי. תארו לעצמכם כמה עמודים יכול אדם לצבור אם הוא כותב עמוד אחד ביום." לנץ הוא הסופר הנקרא ביותר בגרמניה כיום וספריו נפוצים אף יותר מאלו של גינטר גראס והיינריך בל. ספריו נמכרו עד כה ביותר מ-5 מיליון עותקים. רומן אחר שלו, השעור בגרמנית, שהוא הספר הנפוץ ביותר בגרמניה שאחרי המלחמה, ייצא לאור בקרוב ב"זמורה, ביתן, מודן – הוצאה לאור". ...

13.
14.

המורה לאנגלית מיכה ישב בשורה הראשונה, ולא הפסיק לבהות בעיניו הפעורות במיס קלר, המורה שלנו לאנגלית, שהייתה בעלת שער קצר ומתולתל, עיניי תכ... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
כשאני קורא ספר אני ממש לא מתייחס לעובדה האם הוא ישן או האם הוא חדש. להתיישנות של ספר בעברית יש אפילו ממד נוסף של הלשון שלו. השפה העברית החיה... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
ככה החיים. לפחות בדרך כלל. לא כל שינוי הוא תולדה של מהפכה. רוב השינויים קרו בלי ששמתי לב. מערכות יחסים יכולות לזוז קדימה ואחורה גם בלי דרמה ... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
ובכן הספר הזה ברובו בעצם הוא חיבורו של חניך בפנימיית נערים קשי חינוך, והנושא: "תענוגות החובה" !!! אכן מתאים לקפדנות הגרמנית, למרות שכתיבת הח... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
"הדמיוני אינו רפובליקה בפני עצמה, אין הוא קיים בנפרד מן המציאות, הוא חלק ממנה. הוא משתרע על פני הכל....אי אפשר לזהות את המציאותי טוב יותר מאש... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
"אֵלֶם" הוא ספר ישן שמצאתי אצלי בבית. כרגיל אצלי התחלתי לגמרי באקראי לקרוא בו. מחברו זיגפריד לנץ הוא אחד מחשובי הסופרים של גרמניה של אחרי ה... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ