ביקורת ספרותית על השיעור בגרמנית מאת זיגפריד לנץ
ספר מעולה

---

זה ספר שונה לגמרי ממה שקראתי עד כה. הנושא לא קל ומעורר רתיעה ועדיין זאת היסטוריה שיכלה להתרחש במציאות במלחמת העולם השנייה.
המלים נאצים ויהודים לא מוזכרות בספר, אבל על פי תיאורים מפורטים של הדמויות ורמזים למכביר, אפשר לנחש מי הבוחשים בקדירה. לא ברור אם מקס הצייר יהודי, אבל כאשר אשתו דיטאֶ נפטרת ממחלה קשה, נכתב שכיסו בסדין את המראה שלמראשותיה ולפי זה, אפשרי להסיק אולי, שהיא הייתה יהודיה. מאידך עשו לה לוויה נוצרית על פי כל כללי הטקס.

זיגי יֶפזן, נער בגיל עשר, הוא הדובר בספר. זיגי תלמיד בית-ספר לילדים קשי-חינוך בצפון גרמניה ומסביבם ארבע-עשר פסיכולוגיים לייעוץ ולמידה. יום אחד זיגי אינו מכין כנדרש חיבור ועל כן מקבל עונש מהמנהל להיות סגור בתא עם מינימום אמצעים על מנת שיוכל להקדיש את זמנו לכתיבת החיבור התובעני. שרת וותיק הביא את ארוחותיו לתאו. נושא החיבור: "תענוגות החובה". אפשר לכתוב מה שרוצים בתנאי אחד, שהחיבור ידון בתענוגות החובה.
הפרקים והאירועים אינם מוצגים על פי סדר כרונולוגי. ישנם פרקים שמספרים על כתיבת החיבור של זיגי, ויש פרקים שמעלים זיכרונות מתקופת נעוריו , זיכרונות דרמטיים שזיגי מקבל כהשראה לכתיבתו. תוך כדי כתיבה, זיגי חדור מוטיבציה רגשית, מתמלא מרץ ותשוקה להמשיך ולכתוב במשך שבועות, כמו שאני השתוקקתי להמשיך לקרוא .
לזיגי שני אחים בוגרים בהרבה ממנו: אחות הילקה ואח שערק מהצבא בשם קלס, שהוריו נידו אותו בשל כך. סיפור מעניין ומקומם בפני עצמו. קלס ירה לעצמו ביד על מנת שישתחרר מהשרות, אבל העלילה קבלה טוויסט טרגי משלה.

ינס יֶפזן, אביו של זיגי, דמות דומיננטית בספר ולא אהוד בקרב המקומיים. ינס מפקח תחנת משטרה בכפר קטן. טיפוס יהיר שמחשיב מאד את תפקידו. מקס ננזן, ידיד מתקופת נעוריו גר בכפר שכן, והוא אמן, צייר שמרבה לצייר ועושה תערוכות בחו"ל. יצירותיו מבוקשות ומאד מוערכות על ידי זרים .
השנה אפריל 1943. מפקד המשטרה מקבל הוראה להעביר מכתב לידידו מהעבר, לצייר, ויוצא בנכונות קיצונית למלא את משימתו כשהוא רוכב על אופניו, כשהוא לובש חשיבות כבירה. ינס מסר את המכתב למקס וטען לפניו שזהו צו שניתן בברלין אשר פוקד על הצייר להפסיק את עיסוקו בציור והמפקח יחרים עכשיו תמונות על פי בחירתו. בנוסף לכך הוטל על מפקח המשטרה לעקוב אחר הצייר ולוודא שאמנם הצייר הפסיק ממלאכתו. דמעות עמדו בעיניו של מקס ואז ינס אומר לו: "אני רק עושה את חובתי, מקס".

הספר מתפתח עם התרחשויות מעניינות ומפתיעות. [רק דבר קטן לגלות לכם, שבהיותם נערים ינס כמעט טבע בנהר ומקס קפץ והציל את חייו]. היו פעמים שידידים משותפים ניסו לעשות סולחה בין השוטר לצייר, אבל השוטר התעקש לבצע את משימתו. משפט חכם אומר הדוור הזקן לשוטר: "היו לא מעטים שהצילו את חייהם מפני שבזמן הנכון לא עשו את חובתם."

בין זיגי לצייר התפתחה מערכת יחסים מיוחדת. מקס אהב אותו ואת אחיו ואפילו עזר להסתיר את קלס מפני אביו ושוטרים לבושי מעילי עור שחור מהמפקדה שרדפו אחריו להסגירו לצבא. זיגי לא אהב את אביו. הנער פחד ממנו ומספר עליו בעליבות ובלעג. זיגי השתדל להציל תמונות של הצייר ולהחביא אותן היטב מעיני הרודפים.

הקריאה קשה ומורכבת. השפה גבוהה , אולי בגלל המתרגם(?) ולא אחת מצאתי עצמי מחפשת פירושים במילון. ובכל זאת, יכולת הביטוי הציורית של הסופר היא איכותית ואותנטית והתהיות הטריביאליות בשפע. והרי לכם דוגמא נוספת לחינוך התלמידים: בשיעור בוטניקה בכיתה ותחת עין המיקרוסקופ, המורה מנחה את תלמידיו לבחון את ביצי דגים שהביא אתו. "רבים מחיים אלה כָלים במוקדם, משמשים כמזון וכדומה לחיים אחרים, רק החזקים ביותר, הטובים ביותר, בעלי כושר-ההתנגדות הגדול ביותר מחזיקים מעמד ומקיימים את המין: כך הדבר בכל מקום. חיים חסרי-ערך דינם כליה למען יתקיימו וישתמרו חיים בעלי-ערך. זאת מורה תכניתו של הטבע, עלינו להכיר בתכנית זו." לדעתי זאת "תורת הגזע" על רגל אחת, שהגיעה לשיאה בגרמניה הנאצית.
ספר מעולה וחכם! הרבה תיאורי נוף מהממים של צפון גרמניה עם אגמים ושדות ירוקים, נהר האלבה והים הצפוני. ספר שמשאיר אותך תוהה בפעם האלף על מדיניות הנאציזם ועל אוהדיה הנרצעים. הייתה אמנות שהוגדרה על ידי הנאצים כמנוונת ותמונות של ציירים יהודים הוצאו ממוזיאונים.
חיזוקים לתיאוריה בזויה אפשר למצוא בעוד ספרים כגון "צבעים נמלטים" (מומלץ מאד) ו"האישה ששמעה צבעים" ועוד רבים אחרים. .

ברשותי רשימה של 100 ספרים קלאסיים. הבסט של הבסט וראה פלא, הספר השיעור בגרמנית מצוין בה.
היה שווה להגיע לקו הסיום!!

» ביקורות נוספות של lola bar
» ביקורות נוספות על השיעור בגרמנית