ביקורת ספרותית על בינת השכוי - ספריה לעם #244 מאת אביגדור דגן

---

"האם לחיים יש עלילה?" הדיון הזה של המספר עם חברו הוא כמו הרמה להנחתה לקוראים, שמרימים גבה ותוהים: האם לספר הזה יש עלילה?
לאט, אחרי כמה פרקים ראשונים, הולך ומסתמן שיש לספר עלילה. שיש עלילה לחייו של המספר.
והשאלה הזאת, שאלת העלילה של החיים, היא העומדת במרכז העימות בין המספר, רופא כפרי בערוב ימיו, לבין התרנגול שלו, פדרו.
התרנגול חי את היום, כל יום, כאילו הוא אחד ויחיד. הוא ממצה כל רגע וכל הנאה שניתן להפיק ממנו לעומתו האדם, מחפש משמעות. מסתכל על הרצף, על האתמול ועל המחר, ומחפש עלילה: נרטיב שיסדיר את סיפור חייו.
הרופא חווה טרגדיה בצעירותו, טרגדיה שעצרה את חייו. מאותו רגע הוא שקע בעבר, לא הצליח להתנתק ממנו ולהפיק מה שניתן משארית חייו. בערוב ימיו הוא מצליח להגיע להשלמה ולפיוס כשהוא רואה את עצמו כחלק משרשרת של דורות, כחלק מהטבע, מהיקום.
משהו ממנו יישאר ספוג בעולם כמו שבו עצמו ספוגים הקודמים לו.
לא הבנתי את עניין התרנגול, דווקא, מכל בעלי החיים, חלק מפניני החכמה של הספר נראו לי קצת קלישאתיים אבל יש לשער שהיו חדשניים יותר כשהספר יצא לאור.
בסך הכל היה לא בלתי מעניין, קריא ודקיק מספיק כדי לא להמאיס את עצמו.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על בינת השכוי - ספריה לעם #244