ביקורת ספרותית על אנשי העבר - ימיה האחרונים של האצולה הרוסית מאת דאגלס סמית
ספר מעולה

---

זה ספר עיון מרתק על ההיסטוריה של רוסיה במחצית הראשונה של המאה ה-20.
דאגלס סמית זכה על הספר ב"פרס הספר הרוסי של בית פושקין", שחולק לראשונה בלונדון ב-2013.
התיעוד קולח ונשען על מחקר מעמיק ומבריק ומסתמך על ביבליוגרפיה ראויה לשבח.

אמר מי שאמר, ש"ההיסטוריה נכתבת בידי מנצחים". ספרי ההיסטוריה מייחדים למנצחים תשומת לב רבה יותר מאשר למנוצחים. הספרות על המהפכה ברוסיה אינה יוצאת דופן מבחינה זאת, ואולם המנוצחים ראויים להיזכר ולו למען הצדק.
המהפכה הקומוניסטית כיוונה להחריב את הסדר הישן והצליחו בכך, אבל עד מהרה נוכחו הבולשביקים לדעת שאין ביכולתם לשרוד לשרוד בלי הידע, הכישורים וההשכלה של העלית הישנה. הפועלים והאיכרים לא היו מסוגלים לקיים ולנהל מדינה רחבת ידיים שכזאת. לכן בני האצולה והדור השני מצאו עבודה בהנדסה, תרגום ספרים, אוצרי מוזיאונים, מורים ומוזיקאים, אבל גם זה לא ארך הרבה זמן, כי היו נרדפים ללא לאות על ידי השלטון והמשטרה החשאית צ`קה, ק.ג.ב. לעתיד.
כבר בראשית המאה ה-18 היו מספר בני אצולה בעלי חזון שראו בעיני רוחם שעקרונותיה הנתעבות של המהפכה הצרפתית עלולה להתפשט ולהגיע גם ברוסיה מתישהו.
"הטבח חסר התכלית של מלחמת העולם הראשונה הרגיל את האיכר החייל לאלימות נוראה, וכשחזר מן החזית אל כפרו היה למוד אכזריות ונטול עכבות."
לנין עצמו היה ממעמד האצולה. כשהדבר היה נוח לו לא היסס לנין להודות שהוא בא ממשפחת אצולה והוא מעולם לא השיל מעליו את מוצאו הרם. מ-1917 ישנה עדות ששמעו אותו נואם "בסגנון דיבורם של סנובים סלוניים מהמעמד הגבוה".

בספטמבר-1905 החלו הפגנות ושביתות שהסתיימו ברצח המונים ואיכרים עלו על אחוזות, העלו אותן באש, רצחו או רדפו אחר בעלי הקרקעות. באוקטובר 1905 הצאר ניקולאי נאלץ לעשות ויתורים, להעניק חירויות אזרח, לייסד בית נבחרים ולהנהיג עוד רפורמות בעתיד, אבל שום דבר מכל זה לא נעשה ורוסיה המשיכה לבעור.
כמו תמיד, היהודים סבלו מכל הכיוונים, כי היו השעירים לעזאזל של זעם האיכרים זה מאות שנים. אלפי יהודים נהרגו ונפצעו ומאוחר יותר צבא הלבנים יאשים אותם שהבולשביזם הוא מזימה יהודית נגד רוסיה הנוצרית. כמעט 300 שנה לפני כן נטבחו המוני יהודים, אולי מאה אלף בידי קוזאקים ואיכרים מורדים שנלחמו על השליטה באוקראינה ובראשם בוגדן חמלניצקי.(האירוע מתואר בספרו "העבד" של בשביס זינגר).
כאשר הסתיימה המלחמה נגד הגרמניים, ההפיכה הבולשביקית הטילה את רוסיה לתוך מלחמת אזרחים שערכה כשלוש שנים והמיטה מוות על כעשרה מיליון בני אדם, כמעט כולם אזרחים. במהלך 1917 ולאחריה, טיפחו לנין והבולשביקים את השנאה נגד האצולה במומחיות רבה וכדי להצדיק את האלימות נגדה, הציגו אותה מתוך דמוניזציה, כבעלי חיים או כטפילים.

הספר מתעד את תודותיהן של הרבה משפחות ממעמד האצולה, אך מתרכז בעיקר בשתיים מהן: בית שרמטייב ובית גוליצין, האליטה של אצולת רוסיה שחלקו אותו גורל אכזר. הם היו חדורי פטריוטיות ומאד מלוכדים מבחינה משפחתית. למרות שירדו מנכסיהם והשלטון כינה אותם "מוחרמים" הם דבקו ברוסיה ורבים מתוכם העדיפו להישאר ברוסיה ולא להגר לאירופה או ארה"ב. אחד מהם אמר: "ראוי לאציל רוסי למות על אדמת ארץ מולדתו".
מעצם היותם מוחרמים הם לא יכלו למצוא עבודה, וחויבו לעזוב את מגוריהם שבערים הגדולות ולא קבלו כרטיסי קיצוב למזון. נשקפה להם סכנת רעב! הם הצפינו לסיביר או לאי קרים אבל השיגו אותם בכל מקום. הם נדדו מעיירה לעיירה ומכפר לכפר להציל את חייהם.
למי מהם היו פיקדונות בבנקים בחו"ל, משכו את כספם והחזירו אותו לרוסיה, כאות למחויבותם למאמץ המלחמה ולתמיכתם במולדת. תהום נפערה בין האצילים שנשארו ובין אלה שעזבו, והיא התרחבה והעמיקה במשך העשורים.

בינואר 1918 , חודשיים אחרי תפיסת השלטון, לנין אמר: "אם אנו אשמים במשהו כל עיקר, אנו אשמים בגישה הומנית מדי, סלחנית מדי, כלפי הנציגים המפלצתיים, הבוגדניים של הסדר הבורגני-האימפריאליסטי"... החל מאוגוסט 1918 בטלו כל תוארי האצולה ודרגות החצר ונותר כינוי אחד בלבד לכול: "אזרח" ובכל מקום הקימו מחנות ריכוז (גולגים) לענישה או למוות. לנאצים היה ממי ללמוד! לנין וסטאלין היו עבורם מורים למופת...
בית רומנוב חוסל ב-1917 וביולי 1918 נרצחו באכזריות הצאר ניקולאי השני יחד עם אשתו אלכסנדרה, ארבע בנות וילד קטן וחולני והמשרתים הנאמנים שלהם. (לפני שלוש שנים תוך כדי טיול ברוסיה, ביקרתי את הקברים שלהם ולא אשקר שעמדו לי דמעות בעיניים). מי נתן את ההוראה? יש חילוקי דעות על כך. חלקם טוענים שזה היה לנין וחלקם שזה היה השלטון המקומי. את גופתו המפוחלצת של לנין לא הלכתי לראות.

מנובמבר 1917 ועד סוף מלחמת האזרחים העבירו הבולשביקים לידיהם כמעט את כל הרכוש הציבורי והפרטי של רוסיה. היסטוריונים כינו את זה "השוד הגדול בהיסטוריה". הסכום שנגנב נאמד ב- 1.6 מיליארד רובל (כ-160 מיליארד דולר של ימינו).
בתו של טולסטוי, אלכסנדרה, ניסתה כל השנים לשמור על אחוזתו של אביה ביסנאיה פוליאנה, אבל למרות כל הקשרים שלה עם בעלי השררה, השלטון המקומי השתלט לאט לאט על האחוזה והקימה כל מני מוסדות על הקרקע שלה. ב-1929 אלכסנדרה יצאה מרוסיה ולא שבה לעולם.
היא פנתה אמנם למקסים גורקי לעזור לה. גורקי היה סופר ידוע ופעיל פוליטי באותן השנים, אבל העלה חרס בידו. עם לנין הוא לא הסתדר ולא אחת לנין איים על חייו.
ב-1924 לנין מת לאחר מחלה קשה. סטאלין ירש את מקומו ובשנות ה-30 ניפתח עידן "הטרור הגדול" בו סטאלין ומקורביו רצחו באלימות בולשביקים וותיקים וגורמים שכונו אנטי-מהפכניים. נרצחו קרוב ל-2 מיליון אזרחים.
תוך כדי, הסופר מעלה קורות משפחות שנכחדו ונעלמו בתהום הטרור השחור ומקצתם שרדו, והמשיכו את מסורת אבותיהם. ברכושם של האצילים היו ספריות מפוארות ולא פעם סיכנו את חייהם בכדי להציל את הספרים מידי הבולשביקים והצבא האדום.
הספר מלווה בצילומים רבים של המשפחות המוזכרות בו. מרגש מאד! דאגלס סמית נסע לכל העולם בכדי לאסוף עדויות אוטנטיות ולהציג תמונות.
כתיבה מעניינת ואמינה מאד!
כאמור, הספר מיועד לאוהבי היסטוריה בכלל ושל רוסיה בפרט וסליחה שנסחפתי בסקירה, אבל כל משפט בספר חשוב מאד ומכיל עולם ומלואו. יהי זכרם ברוך של כל הקרבנות חפי מפשע.

» ביקורות נוספות של lola bar
» ביקורות נוספות על אנשי העבר - ימיה האחרונים של האצולה הרוסית