ביקורת ספרותית על רשימת האימהות - ספריה לעם #742 מאת גלי מיר-תיבון
ספר מעולה

---

רשימת האימהות / Gali Tibon
הוצאת עם עובד 2017
263 עמודים
*****************************

הספר נפתח בציטוט: "כל המסופר בספר זה בדוי, אך כמעט כולו קרה" (ברנרדו קוצ`ינסקי).
הנושא העיקרי של הספר הוא "שאלת האשמה". לא קראתי ספר שואה שהתעסק כל כך בדילמה זאת כמו ספרה של גלי מיר-תיבון.

באפריל 1945 בבוקרשט בבית המשפט של העם, מתנהלת חקירת פשעים נגד האנושות, שבוצעו בטרנסניסטריה (שטח אוקראינה) בגטו מוגילב בתקופת המלחמה.
שני יהודים עצורים נחקרים במשך ימים ולילות לסירוגין: המהנדס שמעון יגנדורף , איש משכיל ובעל אמצעים שעמד בראש הוועד היהודי ומיכאיל דנילוב עו"ד במקצועו שעמד בראש המשמר היהודי, ובמשך תקופה קצרה החליף את יגנדורף בתפקידו כראש הוועד. שניהם ניצולים בעצמם.


"מי אחראי לטרנספורטים של היהודים, אחרי שכבר הוגלו לחבל טרנסניסטריה, לשילוחם לעבודות כפייה איומות שמעטים חזרו מהן, או למה שהכול ידעו שהוא מוות ברעב? מי הכין את רשימות השמות ופיקח על האקציות (שנוהלו יחד בידי הז'נדרמים הרומנים והשוטרים היהודים), שנועדו למלא את המשלוחים כדי "לדלל" את אוכלוסיית הגטו במיוחד בעת מגיפת הטיפוס)? ובאופן מיוחד, מי נושא באחריות לרשימה המסוימת הנותנת לספר את שמו: לשילוחן לפצ'ורה של אימהות יחידות וילדיהן הקטנים, מי שלא נמנו עם הכוח העובד בגטו ולכן רק היו לטורח – אל מוות נורא בהרעבה?" (ד"ר נעמה כרמי).

שני הנחקרים שונאים זה את זה, מספרים גרסאות שונות במטרה למלט את נפשם ולזרוק את האחריות על היריב. שניהם הצילו אלפי יהודים, ובה בעת סייעו לשלוח אלפים אחרים אל מותם. כיצד בחרו?

החקירות מעניינות מאד, כאשר השופט-החוקר מנסה להתעמת עם כל אחד בנפרד ולהגיע לאמת. מחשבה עוברת בראש הקורא: מה יותר נוח מלהאשים את היהודים עצמם בטרגדיה שלהם?! בזמן המלחמה שליט רומניה יון אנטונסקו היה ידוע כאנטישמי גדול, והוא היה בעל ברית חשוב של היטלר והאחראי לפרעות נגד היהודים. הז`נדרמים הרומנים רצחו יהודים מהגטו בלי חשבון: ירייה בראש או בעורף ומסלקים את הגופה בבעיטה לתעלה.
תוך כדי קריאה על התנהגות הז`נדרמים הרומנים, נזכרתי בפולין, בראש הממשלה העכשווי שלה, שמשקר ומכחיש בתוקף שפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים. לדעתי בפולין היה עוד יותר גרוע מרומניה.

מיכאיל דנילוב אומר לשופט-החוקר שעבורו התפקיד שמילא בגטו היה רק הישרדות. סך הכל הם היו יהודים שרצו לחיות. הוא רצה מאד להציל כמה שיותר יהודים בכל דרך אפשרית, אבל לא יכל להציל את כולם. דנילוב הבין שאין בררה אלא ממש לבחור את מי להציל ועל מי לוותר ומההכרעה הזאת לא תהיה דרך חזרה. ישנם יהודים שמאד שנאו אותם והיו כאלה שנשקו את רגליהם. באופן טבעי כל יהודי בעל תפקיד בגו ניסה להציל אנשים מהמחוז שלו. היהודים האוקראינים נשלחו למוות בטרנספר הראשון ויחד איתם לקחו את הקבצנים ואת המשפחות שהתרוששו והרעיון לשלוח את האימהות היחידות וילדיהן הקטנים נבע מהסיבה שאלה היו נטל על כולם כי לא יכלו לצאת לעבודה ולהשאיר לבד את ילדיהן. בזמן האיסוף לטרנספורט לא קם אפילו יהודי אחד למחות על זה ששולחים למוות אימהות וילדיהן. כולם שתקו וחיכו לחלוף הסערה.

זהו ספר מטלטל, המציג בפנינו באופן נוקב את השאלה שלא ניתן להימלט ממנה: האם אנחנו, במקומם, היינו יכולים לנהוג אחרת?
על פי הסטטיסטיקאי מרקו רוזן נרצחו ומתו במהלך ההגליות לכל הפחות 155,000 יהודים רומנים ו-115,000 יהודים אוקראינים שהיו תחת שלטון רומני. לפי ההיסטוריון אביגדור שחן, מספר הנרצחים היה גבוה בהרבה, כ-400,000. לפי חוקר השואה ז'אק אנצ'ל היה מדובר במעל 400,000 יהודים.

זה כואב מאד ואני מתנצלת על אריכות הסקירה, אבל הרגשתי צורך אמיתי לספר לכם עובדות היסטוריות, שלא בהכרח מוכרות לנו, גם לא לאלה שנולדו ברומניה.

» ביקורות נוספות של lola bar
» ביקורות נוספות על רשימת האימהות - ספריה לעם #742