ביקורת ספרותית על ימים יגידו, אנה מאת מירה מגן
ספר מעולה

---

בסוף שכבת הציניות שאת מתהדרת בה תתקלף כמו גלד של פצע שהתאחה ותחשוף אותך במערומייך, עם כל הרגישות והפגיעות שמסתתרות מאחוריה. אבל בניגוד לעור החדש והלבן שמתגלה מאחורי הגלד, מאחורי שכבת הציניות שלך יתגלו המון כאב ושברון לב.

אירוע טראומתי שנגרם בעטיו של רגע אחד קטנטן, אירוע שמפרק את יסודותיה הלא יציבים בלאו הכי של משפחה ישראלית, הוא העומד במרכז הספר הרגיש והיפהפה הזה. הוא כתוב נהדר, עם משלבים לשוניים רבים ומגוונים, כולל משלבים נמוכים שמובאים בשפה עממית, שלא לומר עילגת, אך בכישרון רב ובחן אינסופי ועם הגיגים ומחשבות שכל כך קל להזדהות איתם: על שבריריותם של החיים, על ייסורי מצפון ורגשות אשם, על הרצון להיאחז במה שיש גם כשלמעשה לא נותר כמעט כלום, על הגורל ועל השרירותיות של החיים, על שנייה אחת שמורידה לתהום מסלול חיים שממילא לא בדיוק התנהל על מי מנוחות, על התקווה שבכל זאת מתקתקת בלב שאולי בסוף איכשהו יהיה יותר טוב.

בסוף שכבת הציניות שאת מתהדרת בה תתקלף כמו גלד של פצע שהתאחה ויחשוף את רגישות היתר שאת מתאמצת להסתיר. אם זה קורה בגלל ספר טוב ניחא, אבל אם זה קורה בגלל אירוע שמתרחש בחייך שלך, זה כבר הרבה פחות נעים. אבל כמו התקווה ההיא, שפועמת ולא מרפה בלבבותיהם הרגישים של גיבורי הספר הזה, בסוף בטח יהיה טוב. ואולי לא? אההה! הנה גלד ציניות חדש עוטף את הפצע.
ימים יגידו, אנה, ואולי דווקא הלילות החשוכים, הם אלה שיספרו לך שטוב כבר לא יהיה.

» ביקורות נוספות של מיכל
» ביקורות נוספות על ימים יגידו, אנה