ביקורת ספרותית על ימים יגידו, אנה מאת מירה מגן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 21 באוגוסט, 2013
ע"י נתי ק.


לקרוא ספר על ילדים פגועים זו לא בדיוק בחירה נכונה לקריאה בחופשה. על המרפסת היפהפיה מול נוף גלילי, בן זוגי היה שקוע בספר מתח משעשע, מצחקק לעצמו מדי פעם או שורק בהתפעלות ואילו אני ניגבתי את הדמעות שזלגו מעיני.
אנה בת השלוש עשרה סובלת משיתוק מוחין קל, שנגרם כתוצאה ממחסור חמצן רגעי במהלך הלידה. היא ילדה איטליגנטית, פקחית ומלאת כוונות טובות, אך חסרת קואורדינציה ועל כן יש דברים שאסור לה לעשות ואחד מהדברים האסורים האלה הוא משאת נפשה - לרכב על אופניים.
יש לה לאנה ימים טובים. בימים הטובים היא חשה כמו כל ילדה אחרת וביום טוב אחד כזה היא מחליטה לעשות מעשה. היא מחכה שאחד מהרוחצים בחוף הים יכנס למים וישאיר את אופניו על החוף ומגשימה חלום. על מנת שאחיה הקטן, תום בן החמש לא ילשין, היא מרכיבה אותו על הסבל. ואז היום הטוב הופך לרע - ראשו של אחיה נחבט במזח "ומאותו הרגע משתנה הכל: טעם הלחם, גובה השמים, צבע הים".

אמנם הספר נקרא "ימים יגידו אנה", הוא ספר על המשפחה יותר מאשר על אנה עצמה. משפחה מיוחדת, מוזרה קצת - ילדה עם בעיות קואורדינציה, ילד עם דימום במוח בבית חולים, ילדה אחת יפה יותר מדי וזוג הורים שמנהלים מערכת יחסים פתוחה וכל זה כאשר במשך חמישה חודשים בשנה הם עוזבים את ביתם בירושלים ומנהלים מזנון על חוף הים בתל אביב.

הספר נגע בי בעיקר בפחדים ההוריים שלי, הפחד שמשהו יקרה לילד שלך, החוסר אונים שלך והצורך להאחז במשהו. ריחמתי על אנה, שעל כתפיה הצרות רבצו טונות של רגשות אשמה, על תום הקטן שהפגיעה הפרה את חייו השלוים, על ההורים שחייהם מתנפצים לרסיסים בין רגע ועל נעמי, הילדה היפה שלאף אחד אין זמן אליה. עם זאת, הדמות שהתחברתי אליה יותר מכל, חיבבתי אותה ואיחלתי לה חיים טובים הרבה יותר היא דמותו של אדיסו, הנער האתיופי שעוזר להם בהפעלת המזנון. נער זה, בן החמש עשרה, שהחיים לא חייכו אליו יותר מדי, ניכן בשלל האיכויות האפשריות לאדם - תבונה, לב זהב, יכולת להקשיב ולסתום את הפה כשצריך, חמלה ונאמנות.

הבעיה היחידה שלי בספר הייתה האמינות של מערכת היחסים של בני הזוג. אני מניחה שקיימים הזוגות שמנהלים מערכות יחסים פתוחות, אבל איכשהו דווקא הדמויות האלה, כפי שהצטיירו מתיאורים בספר, לא נראים לי האנשים שיכולים לצאת מזה בשלום.
כאמור ספר טוב ומומלץ, אך לא בחופשה:-)
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
אני דווקא כן מגדירה את היחסים שלהם כפתוחים, משמא - כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה כל עוד חוזרים אח"כ אחד לשני. לי נראה שהיא הסכימה עם מערכת היחסים הזו בגללו, כי זה הטבע שלו ובסופו של דבר גם היא הייתה עם מישהו אחר. מה שכן, לי נדמה שהיא הייתה מעדיפה שלא להיות במערכת כזו, אבל בגלל האהבה שלה כלפיו, היא מוכנה לסבול הכל, כולל יחסים פתוחים (הבגידות שלו) ורואים שלמרות שלכאורה היא משתפת פעולה עם המצב, זה אוכל אותה מבפנים.
קואלה (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
כתבת טוב ראשית כל, היה מאוד נחמד לקרוא. תודה רבה :)

קראתי את הספר לפני זמן מה, אז סלחי לי אם אני לא מדייקת (אם כי הרגשות שהתעוררו בי אז זכורים היטב).

אני לא הייתי מגדירה את מערכת היחסים שלהם כפתוחה. הרי הבעל בגד ללא הסכמת האישה. כי זה פשוט הוא (וזה משפט שנורא קשה לי לומר). מצד אחד זה מוריד מעוצמת האהבה שלהם, כביכול. אבל מצד שני באיזשהי צורה הם מתעלים מעל הגשמיות. זה ברור לה וברור לו, שמה שיש בניהם הוא הרבה מעבר לכל בחורה מלאת קימורים חשופת עור. והיא לא מנסה לשנות אותו.

ז"א מערכת היחסים שלהם אינה דוגמא למערכת יחסים פתוחה. אלא מערכת היחסים שלהם היא דוגמא לשני אנשים שנותנים אחד לשני להיות הם, כפי שהם. ובו זמנית, אוהבים. בלי חוקים או שלשלאות.

יש בזה משהו מיוחד, לא? בעיקר ליד כל הזוגות שכל הזמן מנסים לצאת כנגד הטבע שלהם, כדי להתאים לבן הזוג.

שוב, אני לא מצהירה הצהרה ערכית, אני חייבת לציין :)
חלילה לא רוצה להשמע כאילו אני מעודדת בגידות (או מירה).

יש איזשהו משפט שם שהיא מתארת נשיקה שהם חוו. היא כותבת שהם חוו בחייהם את כל הדברים שאמורים להרוס נשיקות מהסוג הזה, אבל היא לא נהרסה.
סתם נזכרתי כי זה נגע לי בלב כשקראתי זאת.

קורא כמעט הכול (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
יופי של סיפור כתבת יעל רכבת?
אוניה?
משאית :-)
חלפה עם הרוח (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
נישואין פתוחים הם המצאה של גברים!
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
בלו-בלו, תודה על המחמאה. סוף סוף הגענו להחלטה על החיסון, אחרי הרבה כאב ראש...
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
נעמה וחני, היחסים הנורמליים הם אכן מארג של פשרות, אבל של שני הצדדים. במערכת יחסים פתוחה, לפי דעתי הפרטית כמובן, נראה לי שהיוזמה בד"כ של צד אחד והצד השני לא רוצה לאבד את הבן זוג ומסכים לכך. זה לפחות מה שהרגשתי בהקשר לזוג בספר הזה.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
יופי של ביקורת! את הספר לא אהבתי.
וגם לי החיסון הזה לא מוסיף בריאות...
חני (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
נתי גם לי נראה שתמיד אחד מוותר למען הצד השני וזה בסדר. גמור כל "אחד הוא עולם.".. ספר באמת קצת עצוב לחופשה בגליל.מקווה ששאר הדברים היו שמחים יותר.
נעמה 38 (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ככה עובדות כל מערכות היחסים לא? כולם מוותרים כול הזמן לא:))
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
תודה נעמה. איכשהו נראה לי שתמיד במערכת יחסים מסוג זה צד אחד מוותר למען הצד השני, אבל אולי אני טועה:-)
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
תודה יעל, תיקנתי לשיתוק מוחין. החיסון הזה לא מוסיף לי בריאות...
שין שין (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
נשמע מעניין אך בהחלט לא בחופשה...
yaelhar (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
מעניין מאד. פעם בבי"ס יסודי, הייתי צריכה לכתוב חיבור על זהירות בדרכים. הילד שעליו כתבתי סבל מהכל: הוא הלך בצד ימין ונפגע מהמכונית, הוציא יד מחלון האוטובוס ונקטעה לו היד, ישב על המדרכה עם רגלים על הכביש ואופנים דרס אותו...הסיפור פה נראה מהזן הזה. אגב היא כנראה סובלת משיתוק מוחין ולא משתוק ילדים, עם היסון והכל...
נעמה 38 (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
זה הייצוג התקשורתי של נישואים פתוחים, זה לא מה שקורה בפועל. זה גם סימפטום של ייאוש ובטח יש כל מיני ווארציות של מערכות יחסים כאלה.
הכי טוב לקרוא ספר כזה שהבנזוג שלך בסביבה, יכולת להניח את ראשך על כתפו ולהתנחם.
אהבתי את הסקירה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ