ביקורת ספרותית על מיטה מאת דיוויד וייטהאוס
ספר לא משהו

---

בימי חורף סגריריים במיוחד כמו אלו שהיו מנת חלקנו השבוע, אני אוהבת לשכב במיטה שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים, ופשוט לא לעשות כלום. סתם לרבוץ במיטה. טוב, אבל מה לעשות שהחיים הם לא תוכנית כבקשתך ויש מחויבויות שצריך לעשות גם בימי חורף קשים (קשים? לכו תספרו את זה לאירופים...).

מצאתי את הספר הזה בספרייה ביום סגרירי במיוחד וכשקראתי את התקציר בגב הספר קיבלתי צמרמורת. הספר מביא את סיפורו של מאל, שמחליט יום אחד להיכנס למיטה ולא לצאת משם. וזה בדיוק מה שהוא עושה, במשך עשרים שנה. עשרים שנה במיטה בלי לצאת!!! מזכיר לכם משהו? כן, נכון, "ציפור ישנה", הלהיט הסימינייתי שלנו!!! ואפילו העטיפה דומה: בספר המקורי מוצגת חליפה ובספר הזה מוצגת חולצה... היות שמהספר "ציפור ישנה" כל כך נהניתי, בניתי הרבה גם על הספר הזה, אולי בגלל שהוא הטעה ועשה רושם די דומה: סיפור משפחתי שבו אחד מבני המשפחה מחליט להישאר במיטה לנצח.

אבל כאן נגמר הדימיון בין השניים. "ציפור ישנה" היה סיפור עצוב אמנם, אבל היה בו גם קצת הומור, והוא היה סוחף והיה כתוב בצורה מאוד מרגשת. פה יש סתם דיכאון נקי. הספר לא ממש רע, אבל הוא קודר ומדכא ועצוב מאוד. אם הוא היה כתוב בצורה יוצאת דופן, טובה ומרגשת, מילא. במקום זה מצאתי כאן המון תיאורים די מגעילים שסובבים בעיקר סביב ממדי גופו העצומים של מאל, למשל – "לעור שלו אין אפילו צבע של עור. הוא משובץ נימי דם פקועים ונראה כמו גוש בשר נקניק בגודל משאית, שנדחס לזוג גרבי ניילון זול." וכמובן שצמחונית כמוני לא בדיוק תתלהב מתיאורים אחרים בספר, כמו "הוא הזיז בצלחת שלו את צלעות הכבש שצליתי כמו גנרל שמזיז כוחות על מפת אירופה שסועת הקרבות, שולח אותם אל מוות בטוח".

הסיפור עצמו, בעיקר עם כל התיאורים המבחילים, מאוד קשה לקריאה. הספר לא ממש רע, אבל הוא מעיק ומדכא ועושה רע על הלב.

בגב הספר כתוב שהספר "מרתק, מרגש ומשעשע". מרתק? בכלל לא. מרגש? כלל וכלל לא. משעשע? זו כבר הגזמה פראית... ספר דיכי.

» ביקורות נוספות של מיכל
» ביקורות נוספות על מיטה