ביקורת ספרותית על ארוכה הדרך למטה מאת ניק הורנבי
ספר טוב

---

האם חשבתם פעם להתאבד?

אני מניחה שכל אדם העלה פעם בראשו את האפשרות הזו. כמובן שמכאן ועד מימוש הרעיון המרחק ארוך מאוד (אם כי הסטטיסטיקה מלמדת שבכל שנה מתאבדים בישראל כ- 500 איש), אבל אני חושבת שכל אחד השתעשע פעם במוחו כמה טוב יהיה לסיים את הכל, ובמילה "הכל" אני מכוונת לכל הקשיים הקטנים-גדולים של החיים: האכזבות, הכישלונות, התסכולים. כמובן שהמילה "הכל" יכולה לקבל ממדים אחרים לגמרי, למשל, כשאדם חולה פתאום במחלה סופנית או נפגע באורח קשה בתאונת דרכים. ואז, רק אז, מתגמדות כל הבעיות היום יומיות שהזכרתי קודם לכן והן מקבלות את הפרופורציה המתאימה. וחבל שרק אז, כשכבר באמת אין סיבה וטעם לחיים, האנשים קולטים ומבינים את זה. מאוחר מדי. מה שמזכיר לי כל פעם מחדש איך אנשים שהגוף שלהם בריא לחלוטין מנסים להתאבד, ואילו אנשים שחולים במחלות קשות מאוד ואפילו סופניות – עושים הכל כדי לחיות.

הספר הזה עוסק בארבעה אנשים שהחליטו להתאבד: מנחה טלוויזיה שישב בכלא על עבירת מין בקטינה, אם חד הורית לבן בעייתי שמרותק לכיסא גלגלים, נערה מתבגרת – פאנקיסטית מופרעת עם סוד קשה, ושליח פיצות שלהקת הרוק שלו התפרקה והחברה שלו עזבה אותו. אני חושבת שכל המקרים האלו הם דוגמאות של מחשבות על התאבדות ששייכים לקטגוריה הראשונה, כלומר המחשבה צצה בגלל אכזבות קטנות-גדולות מהחיים, אבל לא משהו שאי אפשר להתאושש ממנו, להתבגר ולהתגבר עליו, כמו למשל איזו נכות קשה בסגנון של "ללכת בדרכך".

מה שיפה בספר הזה זה התיאור של מערכות היחסים שנרקמות בין הדמויות. זה לא ספר דיכאון על משברים קשים בחיי אנשים, משברים שגרמו להם להחליט להתאבד, אלא יותר על אנשים שניצבים ברגעים קשים בחיים שלהם ועל מערכות היחסים שנוצרות ביניהם. דבר נוסף שאהבתי בספר זה שהוא לא קודר בכלל. הוא עוסק בנושא קשה, ויש בו לא מעט רגעים קשים ועצובים, אבל יחד עם זאת יש בו פן משעשע ומחויך. ולמרות הטון האופטימי שאולי אפשר להבין מדבריי, הספר איננו מסתיים בכלל באיזה הפי אנד סכריני וקיטשי, כך שהספר שומר על אמינות ועל אותנטיות, וזו נקודה נוספת לזכותו.

מה שטיפה הפריע לי בספר זה שהוא לא מצליח לשמור על עניין לכל אורכו, ולפעמים הוא הרגיש לי פשוט משעמם. היו קטעים לא מעניינים ולפעמים גם חזרות על דברים שנאמרו.

שני ציטוטונים קטנים מהספר: "כשמסתכלים החוצה מחלון של מטוס ורואים את העולם מתכווץ ככה, אי אפשר שלא לחשוב על כל החיים שלך. המחשבה גורמת לך להרגיש אסיר תודה לאלוהים שנתן לכם אותם, וגם כעס על אלוהים שלא עזר לכם להבין אותם טוב יותר לפני כן. החלטתי שבדרך חזרה לא אשב ליד החלון..." ועוד ציטוט יפה: "הבטנו בגלגל הענק, וניסינו להבין אם הוא מסתובב או לא. הוא לא נראה כאילו הוא מסתובב, אבל הוא בטח כן מסתובב, אני חושבת." ואני מוסיפה: לזכור את זה ברגעים קשים בחיים. כמו זה שאני נמצאת בו עכשיו, במיטה עם וירוס איום ו-39 מעלות חום (נסיבות מקלות לשטויות שבטח כתבתי...)

» ביקורות נוספות של מיכל
» ביקורות נוספות על ארוכה הדרך למטה