ביקורת ספרותית על ימים יגידו, אנה מאת מירה מגן
ספר מעולה

---

על המקריות בחיים, הגורל שיכול לשנות הכל בשנייה. קבלה והשלמה. מי שזורמים עם החיים ומי שלא. על סוד קשה, אשמה והסתרה.
לחלי ומייק לא הלך. נהג אוטובוס בקו 18 בירושלים שידע פיגועים. נוסעת שבתחנה הסופית הוציא לה ריס מציק מהעין עם טישו ואחרי שנים מצאו עצמם עם שלושה ילדים. אנה הבכורה בת 13 שנקראה על שם הסבתות אָהובה וחנָה שהגורל תעתע בה, כמה שניות של מזל נאחס כשנולדה וחבל הטבור סביב צווארה ומחסור בחמצן שהותירו אותה קטנה לגילה, בלי קורדינציה (במקור), הברכיים שלה נתקלות זו בזו בהליכתה. נעמי היפה 'פשוטה כמו מים' ובן הזקונים תום בן החמש שהיה בסדר עד המקרה הנורא, שמצא עצמו בשנייה של מזל מחורבן מוטל על המזח, מכה חזקה בראש ונדפקה הקופסה. עכשיו בבית חולים ומקווים לשיפור.
מייק זורם. מה שבא, בא. ככה החיים. כמו שהכיר את חלי שאם מתעצבנת פותחת פה, שלא נדע. בחורף נוהג באוטובוס בירושלים ובקיץ עובדים בתל אביב, במזנון ליד הים מוכרים אוכל ושתייה למבלים שחלקם תיירים המלהגים על 'סֶטֶלמֶנטס' ו'אוקיוּפּייד טריטורי'. שונים בתכלית משרה ונחשון, אחותה וגיסה של חלי. מתנחלים בשומרון עם שבעה ילדים, השמיני בדרך וכביסה בלי סוף. את מייק המפעל הציוני הזה מעניין כקליפת השום. כולה אדמה, רגבים ואבנים. החבר'ה האלה בכתום עם ציצית, שביס והאלוהים שלהם. מפגינים עם אש בעיניים בעד ארץ ישראל השלמה והשטויות האלה. כל השומרון לא שווה את הילד או הילדה.
ישנם הפרנסה, אנה חסרת הקורדינציה ותום בבית חולים, החתול קרניאל והצב פיזיו. נעמי שנשלחה לקיץ לדודים בהתנחלות להרחיקה מהקושי, רק ילדה. ישנה גם תהילה חסרת הגבולות העושה עיניים למייק, לוקחת כסא חינם עד שלחלי נמאס מהקרצייה ושולחת אותה לכל הרוחות. עוזר להם אדיסו, נער אתיופי ממשפחה גדולה קשת יום שתמורת עשרים שקל לשעה חותך ירקות ומכין שקשוקה. רגעים קטנים על רצף החיים כמו זה בו מייק בהחלטה רגעית בבית החולים אומר למוכרת בארומה 'אני עם האוטובוס גמרתי'.
ולבסוף באה ההתפרקות מאשמה. קשה, כואבת ומטהרת.
וכולם עומדים ומיידים אבנים בצפרדע של האשפה והשוטר שבא להרגיע מצטרף אחרי שחלי פותחת עליו פה ומריעים "כיפאק היי היי היי"
מירה מגן במיטבה. שנונה וחריפה, חודרת לנפש גיבוריה המיוסרים. תובנות על החיים וכמה האדם קטן ביקום, שמונים שנה והסיפור נגמר. המקריות, הגורל המתעתע, שחורים ולבנים, אלוהים. לא עושה חשבון ולא נרתעת מ'כוססס אמו' ו'בת זונה'. שורות משירי ארץ ישראל.
הנה מה טוב ומה נעים, כל העולם כולו גשר צר מאד. והוא באמת כזה.
"שני פסיכים, מטגנים חביתות, חותכים עגבניות, סופרים גרושים ולא רואים את הילדים שלהם ממטר"
יופי של ספר.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על ימים יגידו, אנה