ביקורת ספרותית על שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
ספר בסדר

---

אם אתם ג'וק ששרד מתקפת אטום ונותר לבד בעולם, לכלוך שצף לבדו במרכז האוקיינוס או מבוטח של קופת-חולים שממתין לתור אצל רופא מומחה, סביר שעלה בידכם לקרוא את 990 העמודים של שאנטראם.

גרגורי דיוויס רוברטס כתב כאן מסה כבדה ביותר, תרתי משמע (מה קרה לקונספט החלוקה לכרכים?), מיוחדת במינה, שמגוללת את תלאותיו וקורותיו של לין – צעיר אוסטרלי שנמלט להודו ממאסר במדינתו. על הדרך המסה גם מפרנסת כירופרקטים ומחזקת שרירי-יד קדמית ומצליחה לגעת בכל נושא שאי-פעם נתקלה בו החברה האנושית – אהבה, סמים, אלימות, מוסר, צדק, מלחמה ועוד ועוד ועוד. הסיפור הוא בהחלט מטורף, מסעיר, דרמטי, לפרקים אפילו שומט-לסתות, ומרגיש קצת כמו הכלאה בין "אקספרס של חצות" לבין "רודף העפיפונים". נדמה שלאותו לין יש תשע נשמות ושהוא חווה על בשרו (גם כאן – לא פעם – תרתי משמע) מינונים לא נתפסים של כאב ואימה. ועדיין, מה לעשות, התחושה העיקרית היא של "זה לא לגמרי זה", משתי סיבות.

הראשונה, היא שמדובר בטקסט מסיבי שלא לגמרי ברור מה טבעו. בגב הספר נכתב שמדובר ברומן אוטוביוגרפי, ולתחושתי כבר כאן ראוי לעקם את הפה בהסתייגות. הגם-וגם לא עובד מלכתחילה, עובדה, ואז תחליט, גרגורי – זה רומן, או אוטוביוגרפיה? אם הוא רומן, אז אין סיבה להעיק בהיבטים הביוגרפיים, כלומר לפרט כל התרחשות שקרתה לאורך אותם שנים. רומן אמור להיות עלילתי במידה, ולכן גם אמור להיות ממוקד ברמה מסוימת ולשרת את המטרה והמסר שלשמם נכתב. אם זו אוטוביוגרפיה, אני (באופן אישי) מצפה להרגיש בה יותר את ה"אדם" ופחות את ה"סיפור". הנרטיב בספר הוא נרטיב-גיבור פר אקסלנס, נרטיב מסע, נרטיב הישרדות, וזה אחלה – אבל בביוגרפיה לא מספיק לי לשמוע על מה זימן לגיבור הגורל ועכשיו עובר רומנטיזציה. אני לא רוצה רק להתפעל ולמחוא לו כפיים, אלא להרגיש שהוא נובר בנפשו באומץ בשעה שהוא מספר לי את סיפורו – וזה לא קרה כאן.

השנייה, הוא שהוא מעורר תחושת "זו לא חוכמה". אם אוציא ממוחי את הכונן הקשיח של כל מה שחוויתי לאורך שנים ואתמלל זאת בלי הגבלה – האם לא אצליח לרגש ולעורר התפעלות? אם אקרין בענק סריקת CT של כל הגוף שלי – מישהו יעז להגיד לי שבוהן שמאל מיותרת בעיניו? רוברטס קצת 'רימה' כאן, וקצת טרף את כל הקלפים, וקצת לקח את כל השנים, כל הסיפורים, כל התלאות, כל החוויות וכל התובנות – והניח את כל אלה בארגז לרגלינו כשהוא מרים גבה ואומר "נראה אתכם אומרים שזה לא מדהים."

היה מקבל שלושה וחצי כוכבים, אם היה ניתן. דוגמה טובה לספר טוב למדי שבשלב מסוים כבר נורא רוצים שייגמר.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על שאנטראם