ביקורת ספרותית על שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 בינואר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט


****


מושלם. ספר מושלם.

לא בכדי אני כותב את המילים המפוצצות האלה. ייתכן שקראתי ספרים יותר טובים בימי חיי, כאלה שהוציאו ממני יותר, שלימדו אותי יותר, כאלה שריתקו אותי או הפחידו אותי או שימחו אותי יותר, אבל "שאנטראם", נדמה לי, צופן בחובו את כל מה שצריך להיות בספר יותר מכל ספר אחר שקראתי.

כשנכנסתי לחנות הספרים המשומשים של "דני" בירושלים בשבוע שעבר, ראיתי את ישראל, בעל החנות, פורק קרטונים על גבי קרטונים של עותקים של הספר הזה, כאילו היה מינימום המהדורה הבאה של "הארי פוטר" החדש. שאנטראם, הוא אומר לי, אף פעם לא היה במבצע. תמיד 118 שקל. עכשיו, לשבועיים, לא יודע למה, שמו אותו במבצע. הזמנתי מאתיים. אתמול. נשארו לי ארבעים.

הבטתי על כריכת הספר. ווראנסי, הודו. שאנטי, משהו. נראה לי כמו ספר שלא הייתי נוגע בו עם המקל של סרגיי בובקה, הקופץ במוט האוקראיני הנודע. שאנטי והודו, גם כן. מה אני צריך עכשיו חוכמות מזרחיות ובודהיזם. מה זה, הספר הזה, שאלתי את ישראל. זה? זה הספר הכי טוב שקראתי, ענה לי ישראל, והוא תפור עליך.

מהיכרותי את ישראל ואת ההמלצות שלו ("אני הורג" של ג'ורג'יו פאלטי, למשל - שתן סוסים ספרותי מובהק), הרמתי גבה ספקנית, וקראתי בחוסר חשק את הכתוב על גב הספר. נו, שוין. תביא, אמרתי לו. רק שלא יהיה על כל השאנטי באנטי הזה. אל תדאג, קרץ ישראל. אתה עוד תודה לי.

אלף עמודים הספר הזה, שתבינו. ואני, יותר מהכול אוהב להעיף ספרים, לשתות אותם ולאכול אותם ולכלות אותם, יום יומיים, והלאה. אין לי זמן ואין לי עצבים. זה הספר היחידי שאני זוכר בגודל הזה, שהייתי קורא בשמחה עוד אלף. או אלפיים עמודים. הוא נפלא מהעמוד הראשון ועד האחרון שלו.

לכאורה, "שאנטראם" מספר על איזה פושע אוסטרלי מעאפן שברח מכלא שמור באוסטרליה ומגיע לבומביי מתישהו באייטיז, ומתחבר להווייה ההודית, למאפיה המקומית ולחיי הרחוב האנונימיים שנכפים עליו בהיותו פושע נמלט. אבל רק לכאורה. כי זה אולי סיפור המסגרת, אבל בפועל יש כאן סיפור בן זונה, מותח ומצחיק ופילוסופי וחכם וסגור ואלים מאוד ומעל הכול ולפני הכול - אנושי עד אין קץ, על העולם הנפלא והנורא שאנחנו חיים בו. כשאני כותב שיש בו הכול, אז יש בו, בפשטות - הכול. ממש. אהבה ושנאה ונקמה ותחבולה ובגידה וגאולה וחברות, נקודות שפל איומות ושיאים של אופוריה, ואיכשהו, באופן בלתי הגיוני, מדובר בסיפור אוטוביוגרפי א מ י ת י שאי-אפשר היה להמציא, שאולי מתאר משהו כמו חמש שנים מחייו של רוברטס (הוא שאנטראם), אבל מאכלס ברוחב לב את כל האלף עמודים האלה מבלי לעשות להם עוול. אני תוהה כמה עמודים הייתי מצליח למלא - באופן מרתק - עם סיפור החיים שלי, או אפילו מישהו שמעניין ממני פי עשר. שבעים, שמונים עמודים? כולל ה"קמתי התרחצתי התלבשתי הלכתי לעבודה" שמסכם לי, כך או אחרת, את העשר שנים האחרונות. קיבינימאט, חשבתי לאורך כל הקריאה, כמה דהויים נראים החיים שלי כאן בהשוואה לסיפור המהמם והססגוני של שאנטראם.

[כי מצד אחד, אני באמת מחבק אותם, את החיים שלי. יש לי משפחה, ואשה וילדים שאני אוהב, והנסיעה למחנה יהודה בשישי בצהריים עם המרק בעזורה עושה לי טוב על הלב. אני אוהב את הביטחון היחסי הזה, ואפילו את השיגרה הזאת, נגיד. אבל הייתי מת לראות מה קורה ביקום המקביל, לאלון שבועט בכל זה, ומסתכן. ומתאהב בטירוף מוחלט ומאבד את הראש, ועושה דברים שאין להם תוצאה ולא היגיון ולא מחשבה תחילה, ויש לו עקרונות, ואידיאלים, והוא מעיז ונוסע, ונשאר, ולא חי על בטוח, ומוכן לסבול דלות ועוני ותנאים אקלימיים לא נעימים, ושאינו כותב ביקורות על ספרים ומפרסם תמונות של הילדים בפייסבוק אלא נוסע לשקם כפרים יפניים אחרי הצונאמי או לארגן כוח משימה של הגנה על אורנגאוטנים בבורניאו. לא יודע. כל דבר. כל דבר שהוא לא האפור הנוח המנוון הזה של לגור במודיעין ולעשות פרומואים למשחקי השף.]

הספר הזה מושלם. לא בגלל שהוא מושלם ממש. יש בו, נגיד, נטייה לפאתוס כמעט משעשע ולליריות מוגזמת בתיאורים, וגם משפטים/ספויילרונים מובנים ומעצבנים בסגנון "לא ידעתי אז שהפעם הבאה שניפגש תהיה הרת אסון לשנינו", אבל אני באמת סולח על זה, כי הוא כל כך נהדר. הייתי מרותק אליו וקראתי אותו כמו שמזמן מזמן לא הייתי מרותק לספר. אפילו המשפטים הפילוסופיים שהוא משופע בהם ("בחיים יש לך באמת רק שתי ברירות - זו שאתה בוחר בה וזו שהיית צריך לבחור", למשל) לא הצליחו לעצבן אותי, כי האמנתי להם, ובתוך הקונטקסט שלהם הם פשוט לא נראו לי מפוצצים בבולשיט כמו שהם היו נראים בספר אחר עם כל מיני תובנות ניו אייג'יות בשנקל. למה? כי הספר הזה פשוט נכתב בחמלה ואהבה מראשיתו ועד סופו, בלי רצון להרשים ובאופן פשוט ומלא עוצמה. מעבר לזה, רמת האסקפיזם שהספר הזה מייצר היא מסוכנת למחזור הדם. התגעגעתי ונמשכתי לחזור לחושה שלי בשכונה שליד מרכז הסחר העולמי בבומביי, וזאת - כשמעולם לא הייתי שם.

לא בחיים האלה, בכל אופן.


****



65 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני שנה)
לא יודע. שמעתי על כמה וכמה אנשים שלא התחברו. רק אם מצליחים להשעות את הציניות לכמה זמן, אולי
אורית זיתן (לפני שנה)
וואו אלון, אחת היותר טובות שלך, באמת! היו לי דמעות בעיניים. חייבת לקרוא מתישהו.
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
מבוקר להפליא.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
וואו ביקורת מעולה! נהנתי לקרוא אותה.
אני חייב להשיג את הספר...
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אני שקט.
7ספרים (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
הוזמן אלון, מול כאלו תשבוחות קשה להישאר אדיש אז היום הזמנתי ומקווה לא להתחרט. בקיצור, לביקורות יכולות להיות משמעויות כספיות
:-).
יוֹסֵף (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ראיתי את הספר וגם אני חלפתי על פניו בלי מבט שני מאותם הסיבות שמנית בביקורת. אבל, הצלחת לגרום לי לחשוב שוב...
ביקורת כיפית, כרגיל.
עולם (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אלון - שמתי לב, תודה על הטריביוט...(-: אבל למעשה, שנינו עשינו טריביוט לעולם הזה, שהוא באמת נפלא-נורא.
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
תתפתי חופשי, שין שין
עדי (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אחד הספרים האהובים עלי, וגם אני לא ציפית ממנו לגדולות.
שין שין (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
וואו, אלון, כזו המלצה מפיך... אני עוד עשויה להתפתות.
אני כל כך מזדהה עם התחושות שלך לגבי חיינו כגרסה הליטראלית של חמישים גוונים של אפור.
משה s (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מה שנכון נכון !
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
תשמע, היה לו מקל ארוך במיוחד
משה s (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אהבתי את המקל של סרגיי בובקה . ג ד ו ל
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אווו, תודה, אוקי. אני מניח שגם להיידלברג שאנטראם הגיע. אולי אפילו להולנד :-) איתי, יש תקופות שבהן שום דבר לא מתלבש. תן לו צ'אנס, אולי בסוף זה יקרה, לך תדע. ואולי לא. no harm done.

ועולם - מה דעתך על הטריביוט שעשיתי לך בביקורת?
עולם (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
הפתיח שלך הזכיר לי את "ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה"... ביקורת מצויינת שעושה חשק לקרוא.
On The Road (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
פעמיים שניסיתי לקרוא את את הספר והוא פשוט לא בא בזמן הנכון. מקווה שיגיע כבר הזמן הזה, למה כל ביקורת יותר טובה מהקודמת לה!
אוקי (אורית) (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מושלמת. ביקורת מושלמת. כל שנותר הוא להמתין להגעתו של הספר הזה עד למחוזות רחוקים...
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
חמדת, לא בקלות כמו שאפשר לחשוב ;-) והקוסמת, קראתי טובים ורעים על הודו, אבל זה ללא ספק המקסים מכולם
הקוסמת (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
יש מצב שהצלחת לשכנע אותי... שמעתי עליו רבות וטובות אבל שנאתי את שאר הספרים שנכתבו על הודו ולרגע לא חשבתי שזה יהיה שונה
חמדת (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אלון- צחקתי ,נהניתי מכתיבתך .הכל זורם לך מתחת ליד הכותבת ,איזה כיף .
חני (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אלון זה אחד הספרים הטובים שקראתי,,וישראל היה דמות מאוד דומיננטית בחיי כשגרתי בירושלים. גם אני המלצתי לדי הרבה אנשים שהיו מאוד סקפטים ואמרו שכבר קראו הרבה קיטש הודי בחייהם על הספר. אני שמחה
שאהבת. זה הספר עם 1000 דפים שקראתי בשבוע וזה הכי מהר שקראתי כל כך הרבה דפים...ביקורת משובחת ומשמחת:)
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
עלית פה על משהו מאוד מדוייק שהספר הזה עשה לי, עוזי. ההרפתקאות הלכו לאיבוד. הכול כזה יבש, כזה ארצי. כמו מישהו שמכור לאקסטזי, אני צריך כבר ארבע גלולות חזקות כדי לרקוד במסיבה.
והודו, הג'יפה הזה? מה לי ולזה?

לא, פתאום אתה מגלה שאפשר לקרוא ספר כמו שפעם. שכאלה כבר לא עושים יותר.
עוזי (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
כל כך הרבה שנים אני מתגעגע לספר (כלשהו) שיציף אותי בתחושות ראשוניות ויעורר בי מאוויים חדשים ו/או מוכרים אך רדומים שהחיים, בדרכם הפרגמטית, לימדו אותי/נו להדחיק ולדכא במיומנות כה רבה. הודו איננה כוס האספרסו שלי ומעולם לא היתה על מפת הטיולים שלי, אך הביקורת הנלהבת והכמעט מפצירה לקרוא את הספר, מדבקת.
עוזי (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
תודה, אורן. מה נשאר לנו, חוץ מלהשקיע בביקורות? ונתי, אם הוא בספריה, כל מה שאת צריכה לעשות זה לפתוח אותו. זה כמו קראק-קוקאין לעיניים, הדבר הזה
נתי ק. (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
וואו, חתיכת ביקורת הבאת כאן. אולי אאפסן את המקל של בובקה ואנסה לקרוא אותו. יש בספרייה שלי, מה כבר יכול להיות.
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
סקירה מצוינת. הרף שאתה ושעוד מספר משתתפים כאן קובעים, כל אחד לשיטותיו, גבוה באופן מרשים.
אפרתי (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מרתק וממש ממש מפתה לקנות.
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אני עומד במלוא קומתי מאחורי ההמלצה הנלהבת לספר. אין לי ספק שכל מי שיקרא אותו, ייהנה. יש בו משהו מאוד כובש וחם, ממש סוג של ״קסם אישי״. אבל כזה שלא סתם מנסה למכור לך פאסאדה חלולה אלא שהוא באמת אישיות
סופי (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת נהדרת , הוסף לרשימה. תודה אלון.
מירב (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
כזו המלצה נלהבת מכריחה לבדוק.
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
האמת היא שגם לי יש סוג של סלידה מהודו. אבל הספר הזה... הוא מצליח לעשות באהבה ובאנושיות שלו דברים אדירים שמתאימים איכשהו לא רק לאלה שנוסעים לגואה למסיבות פול מון, אלא גם ל"סתם" אנשים, והוא מחבר אותם להרפתקן הפנימי שנמצא אולי בכל אחד מאיתנו
yaelhar (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
(עוד) לא קראתי. עד כה גם לא התקרבתי. מה לי ולהודו...
אלון דה אלפרט (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
למי שלא קרא, קדימה. לא לחכות. ומי שקרא - נכון ש?
Polly (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אחחחח איזו ביקורת! גם אני מאד נהניתי מכל 1000 העמודים של הספר הזה נ
cujo (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מעולה!
בנצי גורן (לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
תודה אלון. אחלה ביקורת. הספר הזה ממתין לי על המדף כבר כמה חודשים. בסופו של דבר בכל החודשים האלו תמיד העדפתי ספרים דקיקים יותר. אבל גם זמנו של שאנטראם קרב ובא.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ