ביקורת ספרותית על שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
בזבוז של זמן

---

את הספר הזה לקחתי ברגשות מעורבים, אחרי שראיתי את הכריכה וקראתי את התקציר שנראו מסקרנים, עברתי לקרוא את הפרק הראשון באתר e-vrit, ובאמת שהתרשמתי! הכתיבה היא מאוד אומנותית וניכר שיש כישרון לסופר למשוך את המילים כמו במכחול.

אז חמוש בסקרנות ובהרגשה שהנה ספר ששווה משהו הלכתי לספריה להשאיל אותו, ואז.... פתאום אני מוצא את עצמי מול ספר עב כרס "מלחמה ושלום!" לא פחות!, אוקיי לא טרחתי לבדוק כמה עמודים יש לו וזה תפס אותי לא מוכן.

אבללל... אפילו בכל זאת, החלטתי לתת לספר הזדמנות נוספת להוכיח את עצמו, כי באמת הפרק הראשון השאיר בי רושם וכמו הבטחה שהספר טוב לא משנה מה.

מה רבה הייתה אכזבתי לגלות שהספר לא משהו, ואל תבינו אותי לא נכון - אני עדיין חושב שהסופר מוכשר, פשוט איך אגיד את זה, הספר לא ממריא, הוא נשאר בשלב ההתנעה באופן די עיקש לאורך כל הספר.


הקשר בין הדמויות הוא מאוד שטחי ונשאר על אש נמוכה, ולדעתי יש יותר מידי הגיגים בספר ופחות מידי רגשות.

לין, פושע מבוקש שנמלט מהכלא מצליח להסתנן להודו, וזהו... שם נגמרת העלילה פחות או יותר, הוא די נתקע בהודו.
העבר של לין נשאר תמיד אפוף ערפל ולצערי הסופר לא ממש מגלה יותר מידי מהעבר המסקרן הזה אלא רק שולף אזכורים ממנו כשמתאים לו. ולין כביכול יוצר חברויות חדשות עם שלל דמויות צבעוניות, אני אומר כביכול כי אין עומק אז אין שם באמת חברות.

וזהו, אז די התבאסתי על זה..

ההרגשה הכי חזקה שלי מהספר זה הריקנות, אין שם תוכן... רק הגיגים.

פחות בשבילי.

» ביקורות נוספות של שוש
» ביקורות נוספות על שאנטראם