ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 במאי, 2019
ע"י
ע"י
את רוב הספרים שאני קונה, אני קונה בחנויות יד שנייה. הדבר מספק לי המון חיוכים ברגעים רומנטיים ונפלאים, כשאני פותחת בעמוד הראשון ורואה רישומים כמו "שייך לפלורה, דצמבר 1982", או "לנינה אהובתי, שלך לעד, אפרים, חיפה 1979". דווקא הפעם, קניתי עותק יחסית חדש, כמעט לבן בוהק, של ספר שמלכתחילה נכתב ב-2014, וכשפתחתי אותו התרגשתי לגלות שכתוב בעמוד הראשון, בדיו כחול נובע -
"לציפי, בברכה, א.ב יהושע".
אז גרופית אני לא, רק קצת רומנטיקנית, והחוויה הזו גרמה לי לגשת מחויכת אל הספר, שמתאר את קורותיה של נוגה - מוזיקאית, מנגנת בנבל, גרושה בת 42 ללא ילדים המתגוררת בהולנד - פחות או יותר בשלושה חודשים בהם היא מוצבת בדירת אמה בירושלים לבקשת אחיה, כשזו עוברת לדיור מוגן בתל-אביב לתקופת ניסיון. כדי להעביר את זמנה ולהרוויח את לחמה בתקופת שהותה בארץ, היא גם מחלטרת כניצבת בסרטים שונים וכמובן - מתעוררים לחיים אישיוז מהעבר הרחוק והפחות רחוק, שסובבים סביב אימהותה (או אי אימהותה), יחסיה עם בעלה לשעבר, עם אמה, עם אחיה ועם הנגינה שזורמת בדמה והיא-לה הרבה מעבר למקצוע.
אין מה להגיד - א.ב יהושע יודע לכתוב. הוא כותב פשוט, ציורי, זורם וקולח, ובעיקר - הוא עושה חשק לנתח יותר מאשר לסקור. הוא משקיע במוטיבים, בסמלים, במגוון רבדים ומשמעויות על גבי ספר של 300 עמודים כאילו היה סיפור קצר שמופיע בתכנית הלימודים בספרות. אחרי קריאה של כמה וכמה ספרים שלו, ברור שכשהוא אומר "מאהב", הוא מקפל בתוך התואר הזה אינספור משמעויות שיופיעו באינספור ביטויים לאורך היצירה; כשהוא בוחר להגיד "משאבי אנוש" ומתפלפל בבחירה לעומת "כוח אדם" - סמכו עליו שזה לא במקרה. גם כאן, נוגה היא "ניצבת" בכל כך הרבה מובנים, קונקרטיים וסמליים, וכמובן שלא רק היא אלא פנים נוספות ורבות בספר. כאמור, עושה חשק לנתח לאורך ולרוחב את המטאפורות ואת ההקבלות ואת המשמעות של הנגינה ושל האימהות, ואת מקומה של ירושלים והשיבה אליה או הבחירה בה במציאות חרדית חונקת וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.
כיף לנתח, אבל פחות כיף לקרוא. למרות הקריאה הזורמת והנעימה, לא הרגשתי שיש בו בשורה. הוא לא ריגש אותי באמת, והמלל גדוש בכל זאת בתיאורים ארוכים, לעתים מייגעים, של קונצרטים ויצירות מוזיקליות שלגמרי לא בבושה אני מודה שאין לי צל של מושג או הבנה בהן. יתכן שמלומדים ממני בענייני מוזיקה קלאסית ייטיבו לראות את הצימוד בין הקצב והההתפתחות המוזיקלית לאורך העלילה, לבין המתחולל בנפשה ובחייה של נוגה, אבל ממני - לצערי - זה נבצר, ולכן גם העיב על חווית הקריאה שלי. יש לציין שבניגוד לדפוס הכמעט-קלאסי של "התחיל צולע אבל השתפר", כאן דווקא הרגשתי שהשליש הראשון היה החזק ביותר, המרגש ביותר והאמין ביותר, ולאט לאט הסיפור הפך פחות אמין, כמעט קיטשי, טיפה מייגע, והדיאלוגים נעשו לי קצת תמוהים ומאכזבים.
בסך הכל - הוא בסדר. קשה לי להגיד שהוא לא מומלץ, או שאפשר לוותר עליו (תודה לך, ציפי, באשר תהיי, על שמסרת אותו לחנות האהובה עליי), אבל בהחלט יש טובים ממנו.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
לי יש ספר עם הקדשה, לא לי, של גרוסמן. מצד שני, יש לי גם הקדשה של מסמר עקרב.
|
|
|
ישי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
את נורמלית papaer jam? :)
מצאת ספר עם הקדשה של א.ב יהושע (גם אם לא הוקדשה לך אישית) ואת מתלוננת? :) ביישוב בו אני גר ישנם אנשים שמתלוננים שהם קמים בחמש בבוקר ומגלים יעלים אוכלים בהנאה את גינות הנוי שלהם בעוד אחרים היו מוכנים לשלם מיליון דולר כדאי שזה יקרה בגינה שלהם... :) |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
לו הייתי צריך לבחור סופר כמו שלו, גרוסמן, אפלפלד, עוז, שלושת הראשונים היו נבחרים.
יהושע אינו ממש בחמישיה הפותחת, רק אולי בוותק.
|
|
|
may
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
האמת שדווקא כן יש ספרים וסיפורים קצרים שלו בתוכנית הלימודים בספרות, אבל רק למי שמרחיב ל5 יחידות. ב3 שקראתי הבחנתי בהמון נקודות דמיון, בעיקר במוטיב השיבה מהגולה לארץ, יחסי אב ובן במרכז העניינים, המשפחה הישראלית שנמצאת במשבר ומה היא מקרינה על החברה (וגם הפטיש המוזר לרגליים שחוזר בכמה סיפורים שונים של יהושע משום מה). מה שתיארת מאוד מזכיר את האטמוספרה הזו בדיוק, רק בפחות מרגש ובשורתי מהשאר. בקיצור, אני יכולה להבין את האכזבה.
|
|
|
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
בספרים יד שניה ניתן לרוב להבחין כמה, וכמה קראו בהם, כמו שבספרים מושאלים אפשר לראות לפי ההבדלים בצבע הדפים את רגע המשבר הממוצע, או מתי רוב הקוראים נטשו, ואז אתה יודע שמכאן ואילך השבילים פחות מסומנים.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
