ביקורת ספרותית על ניצבת מאת אברהם ב. יהושע
ספר טוב

---

אימה של נוגה התאלמנה ונותרה לגור לבדה בדירה בדמי מפתח בלב שכונה מתחרדת בירושלים. אחיה של נוגה גר בתל אביב ומצליח לשכנע את האם לעבור לגור לניסיון לשלושה חודשים בבית דיור מוגן קרוב אליו. האם חוששת שאם תשאיר את הדירה בירושלים ריקה יצליח עורך הדין של הבעלים להוכיח שעזבה את הדירה ולהשיבה לידי הבעלים. כדי להרגיע את האם החרדה לאבד את דירתה מוזמנת נוגה, נגנית נבל בתזמורת מצליחה בהולנד, לגור בבית ההורים בזמן שהאם בוחנת את אפשרות המגורים בבית הדיור המוגן. כדי שנוגה לא תשתעמם בזמן שהותה בארץ מסדר לה אחיה עבודה כניצבת בסרטים.

הספר מצליח לעניין לפרקים, אבל לא ממש. הדמות של נוגה פשוט לא מעניינת מספיק ולא מעוררת הזדהות. היא יוצרת תחושה של אישיות אגוצנטרית העסוקה בעצמה בלבד ומתקשה לגלות אמפתיה לזולת, והיות שכל הספר ממוקד בה - הדמות הלא נעימה שלה משפיעה על כל הספר. דמויות אחרות מסתובבות סביבה לא פתורות - אוריה שממנו התגרשה, שהקים משפחה עם אישה דומה לה אך נראה שעדיין מרגיש קשור אליה, המשפחה החרדית שחיה בבניין מגוריה של אימה וילדיהם, חברו של האב המנוח, השופט בדימוס - דמויות שאפשר היה לפתח אותן יותר, ודווקא הן מעוררות עניין רב יותר.

הציור על הכריכה, המרמז אולי על אפשרות הילד שהוחמצה, יפה במיוחד.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על ניצבת