ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 במאי, 2019
ע"י
ע"י
והפעם בפינתנו "מביך שקראתי רק עכשיו": מי שנחשב (ובצדק) לאחיו של 1984 של אורוול.
עולם אוטופי (לכאורה, כמובן), בו העולם הוא מדינה כלל-עולמית, פוסט-אלוהימית, ללא נצרות, ללא תרבות, ללא שייקספיר, ללא מונוגמיה וללא כאב. תינוקות מופקים משחלות מנותקות מגוף אישה ומגודלים בבקבוקים, בפסי-ייצור, תוך שעוברים התמיינות למעמדות מאלפא ועד אפסילון. כשהם נולדים, עוברים התנייה לסלוד מפרחים או מספרים, וכל זאת כדי שיוכלו לשרת נאמנה את שלטון העריצות ואת "השיטה" המשומנת היטב. ילדים מתרוצצים עירומים ומשחקים ב"משחקים אירוטיים", נשים נוטלות "תחליפי הריון" ותוך שהן מואבסות באמצעי מניעה, כולם מותרים לכולם ו"מתעסקים" עם כולם, כשהמונוגמיה מסומנת כסכנה שתוביל לאהבה שתוביל לכאב שתוביל לספק ואז גם לכישלון השיטה. חשקת בגבר אחד בלבד ולא רצית "להתעסק" עם אחרים? בושי לך וקחי מיד כמה כמוסות 'סומא' לפני שיישמעו אותך שם למעלה ויגלו אותך להרי הפרא; צבט בליבך כשגבר אחר התייחס לאישה שיצאת איתה אמש כאל חתיכת בשר? מיד - אבל מיד - כמוסת סומא.
בעולם שכזה, באופן בלתי נמנע, כולם "מאושרים" וטובי לב. הם לא שואלים שאלות, הם לא מתחתנים, הם לא יולדים ילדים וגם לא מניקים אותם, לא מתאהבים, לא חולמים לקרוא ספרות יפה כשייעודם הוא לחרוש את השדה בסרבל בצבע המסמן את מעמדם. כשהם מתים, אין משמעות (ובוודאי לא קדושה, או ערך רוחני) לדבר ועפרם מעשיר כדשן את הצמחים, והכל לקדושת ה'מעגל' המופלא שנוצר.
ואז, דרך כמה דמויות נהדרות, אנחנו נדרשים (כמו במיטב הספרים) לשאלת האושר, הספק, האהבה והמהות. הדמויות האלה, ששואלות את השאלות הקשות כל כך, בעולם העלילה הזו ייחשדו כמי שהזריקו להן אלכוהול מיותר לבקבוק בשלב ההבשלה שלהן, ושראוי לסתום את פיהן ואת מחשבותיהן כמה שיותר מהר. אבל בעינינו - כמובן - רק הן יכולות לקדם עלילה ולגעת בסוגיות הכאובות כל כך - דרך מסעות בגלות, מפגשים עם פראים ועם מדבריות, היכן שעוד מותר להניק, או לחבק, או לדמוע, או להיות חרד, או להתפעל מהטבע. זהו ספר חובה, שכמו הספרים הטובים ביותר מאיר בזרקור על מושגי המשמעות, המציאות והמהות. האם מנצח ה"פרא" את ה"מציאות", משלים איתה? משנה אותה? ומי צודק? האם הוא מוכן להיות עוד בורג במכונה המשומנת, או דווקא יילחם עד מוות למען זכותו - ואף חובתו - לחוש ייסורים ולכאוב, לקרוא שייקספיר בעודו עובד את האדמה? כואב את הצורך להתענג עוד כמה פגישות, רק עוד קצת, עם אותה בחורה בטרם יידע אותה עד הסוף?
בעיקר, הספר מעביר כיצד הכל מתנקז לבסוף לרגעים כמו זה שבו עלינו להחליט האם לשכך את חרדתנו באמצעות איזה גרם סומא, או להכיר בכך שהכאב האנושי, הייסורים והאהבה הם אולי כל מה ששווה לחיות למענו, בעולם הכל כך לא מופלא הזה.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
בהחלט ספר שאני מתכנן לקרוא וכבר מחכה לי על המדף.
תודה על הסקירה פייפר. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
עולם אוטופי, ספר שאינו ספרות.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
