ביקורת ספרותית על מומיק מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 13 במאי, 2019
ע"י Rasta


מומיק הוא ילד טוב ירושלים, ילד חכם עם אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד, סקרן ואכפתי ואוהב. מומיק בן 9 והוא גר בירושלים בשכונת בית מזמיל יחד עם הוריו, ניצולי שואה. הסיפור עוקב אחר חייו של מומיק בחברתם של אנשים, מבוגרים ממנו, שנשלחו לגיהנום עלי אדמות והצליחו לברוח משם, פיזית, אך לא נפשית. לילד בן 9 אין זו משימה פשוטה. מאחר ומומיק רק בן 9 ההורים שלו מקפידים שלא לדבר על הזוועות שעברו ומומיק בחכמתו משיג את המידע שלו בדרכי ריגול שונות, הוא גם כותב ומתעד הכל במחברת שלו שכוללת ציורים ומידע על כל מיני נושאים שמעניינים אותו. את המידע הוא משיג דרך חברתו של אמו בלה שגם היא ניצולת שואה. היא בעלת בית קפה והיא מבלה המון זמן עם מומיק שכמובן מנצל את ההזדמנות ושואל שאלות רבות על "ארץ שם" והחיה הנאצית, אותה חיה שטרפה את חייהם. המבוגרים סביבו, כולם, סובלים מסיוטים וטראומות ובעיות נפשיות כאלו ואחרות, אנשים שמהתלכים בין החיים והמוות ומנסים להחזיר את החיים למסלולם הטבעי...

הסיפור מתחיל בתיאור אותו יום בו אנשל, אח של סבתא של מומיק, מגיע אליהם באמבולנס מגן דוד כחול. אנשל שרד את השואה ומגיע אל ארץ ישראל ישירות לבית חולים לחולי נפש. שנים שהוא שם ולא מוציא מילה עד שיום אחד פתח את פיו ושחרר אל האוויר את השם הני מינץ, סבתא של מומיק, אחותו. ובאמת לא עבר הרבה זמן והם מצאו את המשפחה שלו והנה הוא כאן. מומיק התלהב מהרעיון של סבא חדש. הגעתו של אנשל והנוכחות שלו מצליחה לעורר בהוריו את אותו עבר נורא שהם כל כך מנסים לשכוח. מומיק רואה ומרגיש את הסבל שלהם ומחליט לעזור להם, להקל עליהם בדרכו שלו, הוא יוצא לחפש את החיה הנאצית, להלחם בה ולחסל אותה אחת ולתמיד. בדרכו הנאיבית והילדותית, בעזרת כל מיני רמזים שהוא מקבל מהמבוגרים סביבו וכמובן מהסבא החדש שלו, אנשל, הוא מרכיב תמונה, בדיונית, על ארץ שם, הארץ שכל המבוגרים חזרו ממנה, מפוחדים וסגורים בתוך עצמם, כבויים.

היכולת של גרוסמן לכתוב דמויות שכאלו מדהימה אותי כל פעם מחדש ומשאירה אותי פעור פה, בהחלט ספר נפלא שטומן בתוכו הרבה עצב. גרוסמן מתאר מציאות קשה שבמרכזה ילד גאון שהוריו נלחמים בחיה הנאצית שעדיין מסרבת לשחרר ומנסים יותר מכל למנוע ממנו כל פרט שהוא על ארץ שם במטרה שתהיה לו ילדות נורמלית ככל האפשר, מרגש.

מומלץ בחום, רוצו לקרוא.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Rasta (לפני 5 ימים)
מושמוש - סופר, כל סופר, צריך לשאוף לכתיבה מגוונת וגמישה ולא כתיבה חדגונית וטרחנית שחוזרת על עצמה ללא שום דבר מעבר, כמו הרבה זאנרים שיש בספרות כיום, גרומסן ללא ספק יודע את העבודה. יש לו עשרות ספרים בנושאים שונים וכל ספר טוב מקודמו ולהתכחש לעובדה שגרוסמן הוא נכס ספרותי מהחשובים ומהטובים ביותר שהיו לנו זה, סליחה על המילה, שוטות, אז קצת קשה לי לקחת אותך ברצינות לאחר תגובה שכזאת מה גם שברור שלא הבנת את הרעיון שעומד מאחורי הספר והרצון לחשוף בפנינו את השפעות השואה על ילדי הדור השני בארץ, את המציאות הקשה שהיו צריכים להתמודד איתה. משפט כמו "אי אפשר לכתוב כל ספר כמה המשפחה חשה אבודה ובסכנת חיים" א - חסר רגש לחלוטין וב- אידיוטי מאחר וזה היה רעיון הספר.
מושמוש (לפני 5 ימים)
לכתוב מתוך עיניי ילד זה מניפולציה שסופר אחראי לא בוחר בה. אם הבנתי, הסופר באמת כתב רק חלק 'מתוך עיניי ילד', זה חלק מספר גדול יותר 'עיין ערך
אהבה'. כמו שמחשבות כתב. עורך הספר מ. פרי בעצם הציע או החליט אחרי מספר שנים כשממרחק הזמן כבר די אפשר לראות ש'עיין ערך אהבה' לא ספר מופת, להוציא בנפרד כספר את החלק הטוב ביותר 'מומיק'. אבל אבל גם החלק הזה לקוי. שמתי לב שגרוסמן במיטבו כשהוא כותב על משפחה אבודה וחסרת מגן אבל אלה רק קטעים. אי אפשר לכתוב כול הספר כמה המשפחה חשה אבודה ובסכנת חיים, ואם אפשר - הוא לא מצא עדיין איך. מאחל שימצא בעתיד. בהצלחה.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
בשמחה פייפר, שתהיה קריאה מהנה.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
לגמרי, חני, שתהיה קריאה מהנה.
Paper Jam (לפני שבוע וחצי)
המון זמן כבר רוצה לקרוא אותו, והנה דרבנת אותי עוד יותר. תודה על הסקירה.
חני (לפני שבוע וחצי)
אז בעצם גרוסמן בא מנקודת המבט הילדית שלו. בתמימות אבל לא בתמימות הולך להילחם במפלצת.
מקווה להגיע לקרוא.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
היי חני, שאלה מעניינת, מומיק ללא ספק חיפש נקמה וגם לקראת סוף הספר קצת מאבד את זה, רק שמומיק לא באמת הבין את התמונה הגדולה ולא באמת פעל מתוך מקום אמיתי של נקמה במלוא מובן המילה וסה"כ נאבק למען ההורים ושאר המבוגרים בדרכו התמימה. תודה על התגובה.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
בהחלט נושא שקשה לקרוא עליו, תודה על התגובה בת-יה.
חני (לפני שבוע וחצי)
סקירה נפלאה. להלחם במפלצת הגרמנית...יש פה אני מניחה
רבדים עמוקים של סיפור שטבוע בנו היהודים בכל אחד מאיתנו. אבל מעניין מה גרוסמן מביא אתו. אייזה זווית ראיה.
פיוס או נקמה?
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מצויינת, rasta, אבל דווקא הקירבה הנפשית שלי למה שקורה בספר מרתיעה אותי מקריאתו.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
בשמחה כרמליטה, תודה לך.
כרמליטה (לפני שבוע וחצי)
ראסטה, כתבת נהדר. תודה
Rasta (לפני שבוע וחצי)
אעדכן אותך כשאסיים לקרוא, מחשבות.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
ראסטה, הוציאו את מומיק כי ההמשך לא ממש קריא. יצא מומיק, יצא מופת.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
תודה יעל.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
מחשבות וגוסטב - אני בהחלט אמשיך ואקרא את שאר הרומן.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
סקאוט - קריאה מהנה!
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
ביקורת מעניינת מאד.
גוסטב (לפני שבוע וחצי)
אם אהבת, אזור אומץ והמשך לשאר הרומן, חוויה.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
נשמע מצוין. אני בהחלט מוסיפה לרשימה.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
מומיק הוא ספר מופת, הפרק הראשון מתוך עיין ערך אהבה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ