ביקורת ספרותית על להבעיר מדורה (פעמיים) מאת ג'ק לונדון
ספר טוב

---

"כשפנה להמשיך, ירק במהורהר. קול התפצחות החד והנפצוצי הקפיץ אותו. הוא ירק שוב. ושוב התפצח הרוק באוויר בטרם הספיק להגיע לשלג. הוא ידע שבקור של 45 מעלות מתחת לאפס הרוק מתפצח על השלג, אבל הרוק שלו התפצח באוויר".

ישבנו בהרצאה של רוית נאור "אישה בקצה העולם" לפני כחודש עם סיפור של רווית על משלחת לקוטב הצפוני. האדם מול איתני הטבע בשלג. סיפור על חלום להגיע ולנגוע בנקודה 90 מעלות צפון. שלג מאיים כשמכל זווית משטחים אדירים של הקוטב כשרק הנשימות נשמעות. כשכבר נשאר קילומטר או שניים לגעת בחלום קמים בבוקר ומגלים שהקרח שעליו האוהל עמד בלילה נסחף עוד 4 ק"מ מהנקודה ומהיעד. בזמן הקריאה בספר שוב עלו לי תמונות מההרצאה על גבות הגברים במשלחת שהיו כמו מטריות קטנות מעל העיניים. כי כשנמצאים במינוסים מטורפים של הטמפרטורה הכל קופא בחצאי שניות. וזה אומר שערות באף הופכות להיות מגלשות של קרח. הגבות נראות כמו מטריות עם נטיפים.
*****************
בספר הקצרצר הזה יש שלשה חלקים. שתי נובלות קצרות יפיפיות ואחרית דבר שהוא החלק שמסביר ועוטף את כל הסיפור בעובדות. הנובלות שנכתבו בהפרש של כמה שנים טובות הם בעצם סיפור אחד שכתוב בשתי גרסאות שונות. הם דומים אך גם מאוד שונים. לא יודעת אם קיים עוד ספר בעולם שבו יש סיפור אחד עם שתי גירסאות שונות . שני סיפורים אחד אחר שני כשכל אחד עם זווית קצת שונה. זה כמו יעד דומה עם שתי דרכי הגעה. או שמגיעים או שמתמהמהים או שבכלל לא מגיעים. לונדון המוכשר מראה לנו איך אפשר במעט מילים לומר הרבה מאוד.
*****************
אולי זה מכוון ואולי לא אך לא מתארים פה בעלילה מי האדם שעושה את המסע, שמו, משפחתו, גילו עיסוקו...כלום. מבחינת העלילה זה לא חשוב. הרי זה עוד פרצוף שעושה מסע בשלג. אין צורך בפרטים הללו כשהמסע הוא נטו סוג של התגרות האדם מול הטבע. אולי אפשר לומר יוהרתו של "האדם הקטן " מול האתגרים שהטבע מציב לו צעד אחר צעד בדרך למטרה שקבע לו. יש פה מסקנות ותובנות בין האדם לעצמו תוך כדי המסע. איך יצר ההישרדות גורם לאדם לשנות מסלולי חשיבה. אם מחקים את גוף האדם במצוקה כשאיבר אחר איבר מכבה את עצמו אותו דבר בשתי העלילות. או שהאדם אוסף את כל מה שרכש במהלך חייו, את כל הנסיון שלו ושל אנשים חכמים סביבו ומסיק מסקנות שיצילו את חייו. או שהוא יהמר בכל רגע נתון בלי לחשוב היכן מניח את רגלו וגורלו יהיה נתון למשא ומתן של הטבע. או לחיים או למוות.

המסקנה שכתובה מיד בתחילת שני הסיפורים היא: שלמסע צריך שניים. " היוצא לחצות יבשות או להפליג בימים, רצוי שימצא לו חבר למסע".
זהו ספר קטן אך גדול. ספר עם מעט מילים אך משמעות גדולה. כתוב נפלא ומומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על להבעיר מדורה (פעמיים)