ביקורת ספרותית על להבעיר מדורה (פעמיים) מאת ג'ק לונדון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 בינואר, 2018
ע"י MishaEla


ג'ק לונדון כתב שתי גרסאות לסיפור "להבעיר מדורה", ושתיהן נמצאות בספר זה.

בתרגום מופתי מוצגת כאן היצירה פעמיים, ראשית בגרסה קצרצרה, דלה ונאיבית יותר, ומיד בעקבותיה הגרסה ה"בשרית" יותר, שנכתבה כארבע שנים אחרי הראשונה.

סיפורים רבים של לונדון מבוססים על הרפתקאותיו בשנים בהן נדד באלסקה, במסגרת תקופת הבהלה לזהב בשלהי המאה ה-19. גם להבעיר מדורה נכלל ברשימה זו.

להבעיר מדורה הוא סיפורו של איש אחד, אמריקאי, היוצא לבדו לסיור בחבל היוקון הצפוני שבקנדה, בין נהרות והרים מושלגים. בדרך חזרה למחנה שהקים עם חבריו לחיפושי הזהב, קורית לו תאונה והוא עושה כל שביכולתו להתמודד ולהתגבר על הסכנה. בתנאים של 50-60 מעלות מתחת לאפס, זוהי שאלה של חיים ומוות. עליו להדליק מדורה בתנאים מחפירים, לשמור על יציבותה של האש, להתחמם, להתייבש, להשיב את זרימת הדם לאיבריו, לשרוד.

האם יעלה בידו להציל את חייו?

לונדון לא מניח לקורא לשכוח לרגע את הכפור הבלתי נתפס הזה.
הקור "הנשכני", כדבריו, נושב מקפיא ומצמית מכל מילה.
ובאמת, למה שגיבור הסיפור יסבול לבד?

בתיאורים אמינים, ריאליים עד כדי זעזוע, מעביר לונדון את מצוקתו העמוקה של האיש היהיר הזה, שהיה כה בטוח בעצמו כשיצא לבד למסע, במסוגלות שלו לגבור על הטבע האימתני. האיש השאנן הזה, שזלזל בעצות נבונות ובניסיונם של מקומיים, ויצא לבדו לכפור עז מעבר לכל דמיון.
וכאן בדיוק היתה טמונה נקודת התורפה הגורלית של כורה הזהב : חוסר דמיון.
זה, והבטחון העצמי המופלג שלו.

או במילים אחרות: האדם מתכנן תכניות, והטבע צוחק.

מעניינת מאוד ההשוואה בין שתי גרסאותיו של הסיפור להבעיר מדורה.
בראשונה יש לאיש שם, טום וינסנט. בשנייה הוא פשוט מכונה "האיש".
בגרסה השנייה מלווה אותו כלב, שאיננו חברו הטוב, כדברי הפתגם, אלא עבדו מכורח יחסי שליטה ברורים: האיש נושא שוט ומאיים על הכלב באלימות באם לא יעשה כדבריו.
לונדון מפליא להיכנס לנפשו ול"מחשבותיו" של הכלב, ויוצר הזדהות עצומה עם החיה הנתונה למרות בעליה.
הסיפור בגרסה השנייה מפורט מאוד, ולכן ארוך הרבה יותר. ניכר מאוד כי הוא נכתב על-ידי נפש בוגרת יותר, מנוסה יותר, מתוך חשיבה עמוקה ובהשקעה גדולה.
עדיין, יש לזכור כי ג'ק לונדון נפטר בגיל 40 סך-הכל, כעשר שנים לאחר כתיבתה של הגרסה המאוחרת לסיפור הזה. זה מתיישב עם אופייה של הגרסה הראשונה לסיפור, בה התנסחויות מסוימות והבחירה באופן סיומו של הסיפור, נותנים תחושה של מחבר אופטימי יותר בעל סגנון וותרני יותר כלפי הקורא.
הגרסה השנייה, לעומת זאת, בועטת ומקשה יותר. היא מלאה יותר באירוניה, בביקורתיות המחבר כלפי גיבורו, בשליחת מסר כוללני יותר ומחמיר יותר. גם החמלה אותה מביע לונדון כלפי האדם וחסרונותיו, בסיומו של הסיפור, מצביעה על בשלות אישית וספרותית גבוהה יותר.

להבעיר מדורה הוא סיפור חזק, בכל מקרה. הוא מבודד את האדם בתוך הטבע, על אכזריותו חסרת הפשרות. הוא מדגיש את חוסר האונים המשווע של האדם, את מוגבלותו בתנאים שלא נועד להתמודד עמם. כשאתה יוצא נגד הטבע שלך, למשל – עושה טיול על גדת הנהר במינוס 60 מעלות – אל תצפה מהטבע סביבך "לזרום" עם שיגיונותיך.

המים קפואים ממילא.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
MishaEla (לפני שנה ו-1 חודשים)
רץ, תודה רבה
רץ (לפני שנה ו-1 חודשים)
ביקורת מצוינת -האופן שבו אדם מתייחס למסע מכונן בפרספקטיבה של גילו, ממש מרתק.
MishaEla (לפני שנה ו-1 חודשים)
לכבוד הוא לי :)
סקאוט (לפני שנה ו-1 חודשים)
בכיף! והעמדת אותי בדילמה קשה! הביקורת של בוב ראוייה להיות כביקורת נבחרת ואז פתאום צצה הביקורת שלך! טוב, כנראה ששלך תהיה הביקורת הנבחרת לאחריו.
MishaEla (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה סקאוט,
אני זוכרת שאת מעריצה של לונדון :)
סקאוט (לפני שנה ו-1 חודשים)
אח,אח,אח. היית צריכה לראות את פרצופי באותו הרגע! הרצון לקרוא את הספר הזה גדול מאי פעם! אני מעריצה מושבעת של ג'ק לונדון. רק שאניח ידי על הספר!

סקירה מעולה! הבהרת היטב את הלך רוחו של הספר! שאפו!





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ