ביקורת ספרותית על להבעיר מדורה (פעמיים) מאת ג'ק לונדון
ספר טוב

---

ספרון קל וקליל, מתאים לבני נוער או כאתנחתא בין ספרים מורכבים יותר. הספר אמנם מתאים לבני נוער, אך יש בו רעיונות עמוקים ומורכבים.
ג'ק לונדון היה שייך לזרם הנטורליסטי שהיה פופולרי בתחילת המאה ה-20, זרם שדגל בתאור מקומו של האדם בטבע.
סיפור זה כמו רוב ספריו של לונדון עוסק בהתמודדותו של האדם עם איתני הטבע הקיצוניים.
הספר כולל שני סיפורים בני אותו השם שהם למעשה שתי גרסאות לאותו הסיפור. הגרסה הראשונה נכתבה ב-1902 ומתארת את התמודדותו של האדם עם החורף הקר והמושלג שבקנדה באזור היוקון. אדם עושה את דרכו לפגוש את חבריו, למזג האוויר הסוער תוכניות אחרות בשבילו. נובלה מהוקצעת וחסרת שומנים בת 11 עמודים.
הגרסה השנייה נכתבה ב-1908 והיא בעצם פיתוח החומרים של הגרסה הראשונה לנובלה ארוכה יותר בת 30 עמודים. גם היא כתובה בצורה תמציתית ומעניינת. בנובלה השניה לאדם אין שם ומלווה אותו כלב שגם לו אין שם. האדם מקבל אזהרה מפיו של זקן חכם ללא שם אף הוא, שלא לצאת למסע ולכבד את איתני הטבע. הכלב מראה לנו כיצד יש לנהוג בטבע ומתאר את החיבור המושלם בין הטבע ליצורים החיים. האדם משלם מחיר כבד כיוון שזלזל בטבע ולא שמע לעצות הזקן החכם. סיפור עם מוסר השכל.
הכתיבה טובה, הסיפור מעניין והתרגום אף הוא טוב. המגרעת היחידה לטעמי הוא חוסר האמינות של הסיפור, קצת קשה לי לקבל שב-11ע"מ יכולים לעבור על אדם כל כך הרבה צרות וארועים קשים. חשוב לזכור שהספר נכתב לפני למעלה מ-110 שנים וזה סגנון כתיבה שהיה מקובל בתקופה, אך לקורא המודרני הוא פחות משכנע.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על להבעיר מדורה (פעמיים)