ביקורת ספרותית על להבעיר מדורה (פעמיים) מאת ג'ק לונדון
ספר טוב

---

בטמפרטורה של מינוס חמישים מעלות חוקי המשחק שונים. זהו עולם אחר. הקור הנורא חודר עצמות ומכלה אנרגיות. לכל פעולה יש משמעות. הדלקת מדורה יכולה להיות ההבדל בין חיים ומוות. אסור לך לזלזל בכוחו של הטבע ולחשוב שבינתך האנושית תנצח. אתה עלול לאבד אצבעות או בהונות אם תוריד את הכפפות כדי להדליק אש או לאכול או רגליך נרטבו. גפרורים עלולים להידבק זה לזה בקור העז ותתקשה להבעיר מדורה.
ואם תהיה בר מזל ותצליח עליה להיות במקום בטוח, מתחת לעץ עלול ענף עמוס שלג לקרוס עליה.
שתי גירסאות הסיפור הקצרצר בסגנון מינימליסטי – ומצליחות בכתיבה אמנותית להמחיש את התנאים הקיצוניים, המאבק לשרוד במציאות אכזרית נכתבו בהפרש של 6 שנים (1902, 1908) - דומות ושונות. בשתיהן האיש בשממה הקפואה של נהר היוקון אי שם בקנדה או אלסקה כשברשותו אוכל מועט. בראשונה לבד ובשניה עם בן לווייה, כלב האסקי שלא מורגל בחיבה וליטופים אלא צליפת השוט. הכלב, בשונה מבעליו, הוא בעל אינסטינקטים עמוקים שנטבעו בו מדורי דורות ויודע לשרוד. מעלות לא מעניינות אותו, הוא קשוב לטבע ואינו לוקה בחטא היוהרה האנושית של יציאה לדרך ללא מלווה כפי שייעצו לאיש זקני המקום 'הרכרוכיים האלה'. בשניה כוחו של הטבע משמעותי יותר לעומת האדם האנונימי ובראשונה האדם יותר במרכז ושמו טום וינסנט.
בשניהם רצונו להגיע למחנה הבטוח והחם.
הכלב רוצה להתחפר בשלג ולמצוא מחסה מהקור הנורא.
ונותר רק לתהות האם האיש והכלב יגיעו למקום מבטחים.
בשניהם לומד האיש את האמת שהנחילו לו הזקנים -'היוצא לחצות יבשות או להפליג בימים, רצוי שימצא לו חבר למסע'.
"צדקת, סוס זקן, צדקת" אומר האיש בדמיונו לזקן הנבון מפלג סולפור.
לסיום מובא סיפורו המעניין של ג'ק לונדון שהיה בין האלפים הרבים שנהרו לצפון בתקופת הבהלה לזהב בסוף המאה ה-19 לאחר ששכנע את אחותו למשכן את ביתה תמורת אלף דולר (הון באותה תקופה) למימון נסיעתו. הוא זה שטבע את מטבע הלשון 'נתיב הסוסים המתים' למעבר האכזרי בין קנדה לאלסקה בו שקעו מאות סוסים בשלג ומצאו את מותם. ג'ק לונדון אימץ את הגישה הנטורליסטית לפיה האדם הוא חלק מהטבע וכפוף לחוקיו.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על להבעיר מדורה (פעמיים)