ביקורת ספרותית על הצלם מאת פיליפ ק' דיק
ספר טוב

---

ברשותכם, הביקורת לא תעסוק יותר מדי בספר עצמו, אבל למען הפורמליות – הספר הזה בהחלט מוצלח, מלבד בעיה אחת – הוא של פיליפ ק דיק, עובדה זו כשלעצמה אינה בעיה, ואם זה הספר הראשון שאתם קוראים מתוך שלל ספריו זו אפילו לא בעיה כלל. הספר הראשון של דיק שקראתי היה "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", והוא היה חביב בהחלט, אחריו קראתי את "האיש במצודה הרמה" שהיה ירידת מדרגה, וזה השלישי. לאחר "האיש במצודה הרמה" קראתי ביקורת על כתבי דיק, שטענה בין השאר שכל הספרים של דיק זהים – אשה יפה שעוזרת ומפריעה לגיבור לסירוגין, עלילה פרועה, עולם משונה, הרבה דמויות לא מפותחות, ושורות מחץ פה ושם. בתחילה לא הבנתי אותה, כי אין הרבה דמיון ישיר בין "האיש במצודה הרמה" ל "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", אבל אחרי שקראתי את הספר השלישי אני רוצה להוסיף על הדברים שחוזרים על עצמם גם תיאורים גסים ללא הקשר שאינם חשובים לעלילה. יש תבנית, היא חוזרת על עצמה, וזה די תסכל אותי כשקראתי את הספר, הדבר היחיד שבשבילו שווה לקרוא אותו, הוא הרעיון מאחורי העלילה, ושורות המחץ. ( "מאדים הוא כמו הנגב, צריך להקים שם קיבוץ. " )

ועכשיו אני הולך לדלג היישר לסוף העלילה, ולכן אני מבקש בנימוס ממי שלא קרא את הספר לעצור כאן, כי ההמשך יכיל כמות ספויילרים מסיבית למדי שעלולה להרוס את הספר לחלוטין.

יש משהו מעניין בעובדה שלא הצליחו להרוג את היטלר. ניסו כמה וכמה פעמים להתנקש בו, ואף אחד לא הצליח. למה? לכאורה אם יש מכונת זמן אפשר לשנות את העבר, למה להרוג את היטלר לא הצליח? יתר על כן, אפשר לשנות את העבר, שהרי הרגו את גרינג, וניקול אומרת ששום דבר לא השתנה, לפיכך כנראה אפשר לשנות את העבר – מה שמעלה את השאלה – האם נזכור מה היה לפני ששינינו? האם נזכור ששינינו? ועוד מגוון שאלות רחב שיספיק לכתוב ערימת ספרי מד"ב ויספק לי תעסוקה לקורס עקרונות תכנות פונקציונאלי ולוגי.

לפי דיק, יש עולמות מקבילים שתלויים בבחירות שלנו, ( בלי להכנס לשאלת המוסר והאמונה שיש גישה ביהדות האומרת שיש אינסוף עולמות עקרוניים שתלויים בקיום המצוות שלנו. אני מקיא בצד בנימוס רב כרגע ). אבל זה מעלה כמה שאלות רציניות – למה גולץ לא חזר בזמן כדי להתחמק מהירייה? הוא כבר עשה את זה בעבר, אז מה נשתנה? ואם גולץ ידע שיש מהפכה, למה הוא לא עשה שום דבר כדי למנוע אותה?

שאלה נוספת, יש סיפור קטן של אסימוב – מירוץ המלכה האדומה ( סיפור מדהים שאני לא אספיילר אותו כי מלבד אונס, רצח, והצבעה למפלגת הלייבור איני רואה חטא גרוע מכך ), ויש את מרחב מחיה, גם כן של אסימוב, ( גם כן סיפור מדהים שאני לא אספיילר ), והסיפור מה אם... שהוא גם כן של אסימוב, ( למה יש לי הרגשה שכתבתי יותר מדי פעמים "אסימוב" בפסקה האחרונה? ) והוא גם כן מוצלח, ומאוד מאוד מוזר, שותו אני דווקא כן אספיילר בפסקה זו בלבד כי ממש אין לי ברירה, אבל אני רק אשאל את השאלה כדי שהספוילר יהיה ממוקד, והתשובה בפסקה הבאה לא תכלול התייחסות ספיציפית לספר הזה – בספר בעל ואשה דנים מה היה קורה אם דברים היו נראים אחרת, ואז מגיע אדם ומראה להם מה היה קורה, אם הם היו עושים בחירות שונות, וכל פעם הוא מראה להם תקופת זמן אחרת, עד שהוא מראה להם איפה הם יהיו עכשיו אם הבחירות שלהם היו שונות, והם מגלים שהם היו ברכבת, בדיוק כמו שלא. וכאן נגמר הספויילר.

אז איך זה עובד?

לפי עניות דעתי, לפחות בספר הזה, דיק חושב שיש מקומות בזמן שאי אפשר לשנות אותם. יש רצף מסלולים אין סופי שמתפצל ומתכנס, אבל יש כמה נקודות שבהם כל המסלולים מתאחדים ואין שום דבר שאפשר לעשות נגד זה. אי אפשר להתנקש בהיטלר, כי זה היה חייב לקרות. אי אפשר למחוק את נקודת הזמן הזו – אפשר לעדן אותה, אפשר לשנות חלקית, אפשר לדאוג שהיא תהיה מעט פחות גרועה, ( למשל להרוג את גרינג או להבדיל להזרים כוחות גדולים של צבא לתוך גרמניה הנאצית ), אבל יש דברים שאי אפשר למנוע. גולץ ידע שהוא הולך למות, וידע שהולכת להיות מהפכה, אבל הרבה יותר גרוע מזה – הוא הבין שאין אופציה למנוע את זה, והדבר היחיד שאפשר לעשות זה לנסות לדאוג שלא יהיה שלטון רודני של פומברק ע"י הפניית כוחות ועיכוב ההשתלטות הדיקטטורית. אבל אי אפשר למנוע.

תודה רבה לפפר על ההמלצה לקנות את הספר ולקרוא אותו, ועל השיחה על שזירות שונות של הזמן בספר זה בפרט ובמד"ב בכלל.

כמו כן, תודה רבה לצ', על התמיכה בשבוע האחרון, על שיחות טלפון הזויות, על טרטור וכאב ראש, ובלגן וסיבוכים. אשתדל לא להכנס לקרב מוחות עם סיציליאני.

» ביקורות נוספות של דז'נייב האב
» ביקורות נוספות על הצלם