ביקורת ספרותית על בית בודנברוק - א+ב - ספריה לעם #317/8 מאת תומאס מאן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 8 באפריל, 2018
ע"י נעמי


סוף סוף נגמר. כנגד ארבעה דורות דיבר תומאס מאן ומזל שלא כנגד עשרה, מה שהיה מכפיל את נפחו של הספר פי שתיים וחצי ומעלה בריבוע את חוסר הסבלנות שלי. הספר התחיל ביבשושיות מה, אולם לא חששתי שכן איכות הכתיבה והתוכן רימזו על המשך מענג, מהז'אנר החביב עלי: רומן ראליסטי עשיר בפרטים על רקע המאה התשע-עשרה, משפחה גרמנית מיוחסת, גיבורה נשית מבטיחה ואחיה הבכור שגם בו תליתי תקוות. אלא שהספר הולך ומתקדם ושום דבר לא מתרחש. כלומר, הרבה דברים מתרחשים: נישואים, לידות, חגים, הלוויות, הווי משפחתי שנפרש על-פני עשרות שנים, אבל כמעט שליש מהספר נדרש לי כדי להפנים שעד סופו הוא עתיד להמשיך כך: על מי-מנוחות, מדוקדק ומאופק. את הדקדקנות - ציור במכחול דק-דק של התפאורה והשחקנים, החל מצבע גלימת הבוקר וכלה בסכומי הנדוניה - אני אוהבת. האיפוק, לעומת זאת, לא הותיר מקום לפקפוק בדבר מוצאו של הסופר. את הספר הזה כתב גקה, שזה יקה אבל גוי, והגקה הזה כאילו אחז בכל סצנה בודנברוקית והטבילה, מתון מתון, באמבט של מים צוננים. שתי פעמים. מה נשתנה אם כן בלב הקורא? כלום, הוא נותר קריר וצונן. כך לדוגמא מריבה סוערת בין שני אחים על ארון אמם הפתוח, עימות חזיתי שאמור היה להיות אחד מרגעי השיא מבחינת עוצמת הרגשות הטמונות בו, הותיר אותי אדישה לגמרי. או למשל דמותו של הילד החולני והחולמני, אפילו צביטה אי אפשר לקרוא לנגיעה המרפרפת שחשתי נוכח מותו הפתאומי. או טוני, אותה גיבורה נשית, הקצ'קה הפותה והחביבה מבין הדמויות, שהאכזבות הרבות שסופגת אינן מצליחות לעורר את רחמי, ומעט החיבה שבכל זאת רחשתי לה הייתה מן הסוג שרוכשים לדברים שמכירים במשך זמן רב. במשך 697 עמודים, אם לדייק. כמעט שבע מאות עמודים של מלאכת מחשבת מרשימה שפשוט סירבו להסתיים, ושלרוע המזל נכתבו בכישרון רב מכדי לנטוש אותם. תומאס מאן כתב את הרומן הזה בגיל 26. על סיפו של גיל 26 בעצמי, אין לי אלא להוריד בפניו את הכובע שבטח הייתי חובשת במאה התשע-עשרה. אני רק תוהה אם העצירות הרגשית שגקים סובלים ממנה מחריפה עם השנים או שמא פוחתת. אם האחרון, אזי הסיכוי שאקרא עוד משלו לא בטל לגמרי. אבל לא בזמן הקרוב. אין מפטירין אחר בית-בודנברוק תומאסמאן.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ריני (לפני חצי שנה)
חחחח כתבת מעולה ומצחיק
נעמי (לפני חצי שנה)
בת-יה, תודה. האמת שלא חשבתי לבדוק אם יש סרט, כנראה מתבקש. זה אומר שהסרט משמים?
נעמי (לפני חצי שנה)
פואנטה, אכן, אין פקפוק.
מחשבות, אוקי, אין סיבה להקהות את שיניו (או להתעלם מכתביו) בגלל האב.
אפרתי, תודה!
נעמי (לפני חצי שנה)
פפריקה, תודה! (תוכנן לפסח אבל גם יומיים אחרי עוד אפשר...)
נעמי (לפני חצי שנה)
אנקה, תודה. שלושה כרכים? וואו זה בטח מגיע לאלף עמודים.. בטח הוא תיאר כל פס בכתונת הפסים...
כאמור, אני אוהבת פרטי פרטים, אלא שגם המקרו צריך להיות מעניין וזה לא קרה.
נעמי (לפני חצי שנה)
תודה, יעל. קלאסיקה זו חותמת שבאמת שווה לזכות בה.
נעמי (לפני חצי שנה)
תודה Pulp_Fiction. אכן, נחשב למופת, אפילו הערך עליו בויקיפדיה בעברית הוא סוג של מופת (ערך מומלץ). לא מצליחה לחשוב לבד על הערך הפילוסופי שלו, ומזל שארווין יאלום לא שאב ממנו השראה בסגנון כי את כשניטשה בכה קראתי ברצף ובהנאה.
נעמי (לפני חצי שנה)
תודה סנטו, מנסיוני ספרים שנדחים על המדף נדחים עוד ועוד, ולא נראה לי שתרמתי לקידומו. בכל מקרה תעדכן.
אפרתי (לפני חצי שנה)
ביקורת מקסימה.
בת-יה (לפני חצי שנה)
תודה, אבל אחרי הסרט בטח שלא אקרא את הספר...
https://vod.walla.co.il/movie/2726899
מחשבות (לפני חצי שנה)
שווה לנסות את הבן קלאוס מאן.
פואנטה© (לפני חצי שנה)
16 שורות מרוכזות שלא מותירות מקום לשום פקפוק.
פַּפְּרִיקָה (לפני חצי שנה)
סיומת מבריקה :-)
קראתי פעם משהו שלו ואיני זוכרת מה, שזה לבדו לא מחמאה גדולה.
אנקה (לפני חצי שנה)
יופי של ביקורת, נעמי. אם עליי לשפוט את סגנון הכתיבה של תומס מאן, קראתי את יוסף ואחיו שלו אי שם בגיל העשרה שלי והייתה לי אז סבלנות ל-3 כרכים כבדים עם תיאורים ארוכים ומשמימים של הדמויות עד לפרטי פרטים, אולי זה סוד קיסמו. מצד שני זה מייגע.
yaelhar (לפני חצי שנה)
אהבתי את הביקורת.
ספרים רבים מדי מוגנים על ידי "חוק הקלאסיקה" - לא תדבר סרה על ספר שהוגדר כקלאסיקה. נחמד להיתקל במי שלא מקיים חוקים...
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
הספר נחשב ספר מופת בספרות העולמית הקלאסית. הוא מספר את דעיכת הבודנברוקים כסמל לדעיכת הסדר הישן, היעלמותה האיטית של האליטה הישנה. יש לו גם ערך פילוסופי והוא אחד האהובים על הסופר ארווין יאלום לדוגמה. אני די מזדהה עם מה שכתבת,הוא באמת סירב להיגמר.
סנטו (לפני חצי שנה)
אהבתי את ביקורתך. שני הכרכים של ספר זה ממתינים כבר כמה שנים לתורם, אולי יום אחד תגיע המוזה.
נעמי (לפני חצי שנה)
אילת, תודה!
שונרא, תודה, בהחלט!
שונרא החתול (לפני חצי שנה)
יופי של נשכנות. האם היית אומרת שלצלוח את הספר הזה זו קריעת ים סוף?
Ayeletjon (לפני חצי שנה)
איזה ביקורת משעשעת. אהבתי.
נעמי (לפני חצי שנה)
תודה סקאוט, אשמח לקרוא את דעתך.
תודה מחשבות, כמדומני שסבלנות זה משהו שפוחת עם השנים...
מחשבות (לפני חצי שנה)
כל הכבוד על הסבלנות. לי כבר אין סבלנות כזו ולתומאס מאן מעולם לא היתה.
סקאוט (לפני חצי שנה)
למרות דעתך הפושרת, אנסה את הספר בכל זאת. כתבת יפה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ