ביקורת ספרותית על בֵּית בּוּדֶנבּרוֹק (שני כרכים בספר אחד) מאת תומאס מאן
ספר מעולה

---

פעם נפגשתי עם משוררת נערצת, בסוף הפגישה היא שאלה "אז את מאוכזבת?" התפלאיתי מאד ואז היא הסבירה, שבמפגש עם דמות נערצת ואהובה, בטח כמוסה גם אכזבה (לראות את הקמטים מקרוב, כמה סוכר בתה או הדפס הפיג'מה). שאלתי את עצמי אם בסוף שני כרכיו של בית בודנברוק אחוש כך.
בית בודנברוק פורש על שני כרכים שושלת משפחתית המתחילה בפאר כלכלי, חברתי, מעמדי כפירמת סוחרי תבואה, וכמו שמאן עצמו הניח ספוילר שאין להרהר אחריו - אכן מדובר ב"שקיעתה של משפחה". הסיפור מאפשר התמסרות לשושלת המשפחתית, למעקב אחרי טוני הילדה החיננית-חצופה שמגדירה את עצמה לא אחת כ"אווזה פותה" וכן אחרי אחיה תומאס, המרהיב והמוצלח וכל בני משפחתם ומכריהם. עם זאת, כרומן ראשון ויומרני, לא מאן הוא שיתן לכם לשתות את קציפת השוקולד של חג המולד (יאממ!) בלי להרהר היכן היא השקיעה ומדוע היא מתרחשת.
הפעם קראתי את אחרית הדבר, עניין שיש לי יחסים קונפליקטואליים איתו, אבל הפעם בהחלט היה שווה כל מילה. נילי מירסקי בוחנת כמה אפשרויות להבנת השקיעה הבודנברוקית, לא עם הכל הסכמתי או הזדהיתי כקוראת, אבל בהחלט היה שווה ומוסיף. האופן בו אני תופסת את ההתדרדרות המשפחתית, לא מתמקד ביחס בין תאוות החיים להתפתחות הרוחנית, ואני מסכימה עם מירסקי שהתבוננות על השקיעה כנוצרת על רקע שינוי חברתי, גם מחמיצה את הלוז, בעיני זהו סיפור מוסרי. לפחות זו רלוונטיותו בעיני כיום. יוהאן בודנברוק המוערך, ברגע השיא של הפירמה, דוחה מעליו בשאט נפש מברק (זה לא ממש ספוילר, כי זה ממש בתחילת הספר, וחוץ מזה כבר סיכמנו שמאן אמר את השורה התחתונה מיד, אז לא להתרגש). המברק הזה מגיע מבנו מנישואיו הראשונים, בן שלידתו גבתה את מותה של אהובתו היחידה ותורגם בהשלכה פרוידיאנית לדחיית היצור שגבה את מות אשת הנעורים. נראה לי כי למרות שמר גוטהולד (אותו הבן) לא עשה דבר כדי להמית את האימפריה הבודנברוקית, חוסר היכולת להכיל גם את הקשיים בתוך המשפחה, היא שבסופו של דבר מפוררת את המשפחה עד דק (ראה ערך כריסטיאן-תומאס כדוגמת הדגל, אך יש רבות נוספות ואתן בשמחה למעונינים). תומאס דבק במרדף הכלכלי בתקווה כי הוא יצילו מפני קריסת הפירמה, ובמחיר המרדף הזה דורס, שועט לא אחת על הסביבה הקרובה, על תביעות ערכיות ומוסריות, והנה מסתבר כי דווקא מרדף זה, כמו אצל סופוקלס, הוא הוא שמביאו אל פי פחת אל מותו האירוני בלי די.

ממליצה למיטיבי לכת, אוהבי מוסיקה קלאסית ובין הערביים נינוח

אהבתי במיוחד את הביקורת הזועפת שוצפת של דודו של מאן, הדוחה בשתי ידיים את הספר הגרוע שכתב אחיינו. החזיר אותי הישר לימי "בריאן כוכב עליון" וביקורות הכנסיה אודותיו. הספר נכתב על בסיס ביוגרפי מוצק מידי של משפחתו של מאן, מסקרן ומציצני באופן מענג לקרוא על כך באחרית דבר.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על בֵּית בּוּדֶנבּרוֹק (שני כרכים בספר אחד)