ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שני, 4 בספטמבר, 2017
ע"י נדב גרשון
ע"י נדב גרשון
אבוי, תומאס וטוני, ושאר הדמויות הטרגיות, והשקיעה האיטית הזאת שאין בידך מאום לעשות כדי למנוע אותה.
את הספר הזה התחלתי לקרוא בקיץ לפני שנתיים. וכל קיץ הייתי נאלץ להניח את הספר ולהתרכז בלימודים ולהסתפק בלקרוא דברים קטנים יותר, שירים וסיפורים קצרים וסיפורים אישיים ופרוזה כבדה פחות. ומאידך בשלושת הקיצים האלה הספר הזה גדל איתי. הדמויות ליוו אותי, הם דרו בתודעתי ונשמרו אצלי עמוק. והספר מאפשר את זה, באופן בו הוא נבנה בצורה כל כך יסודית, מהפרטים הכי קטנים, נותן לעצמו מרחב עצום להכניס את הקורא אל העידן ההוא, ומפריך מעט מהרומנטיקה ותרבות הבילדונג שעולה אצלנו כאשר אנחנו חושבים על גרמניה של המאה ה-19.
בתוך מבנה הספר תומאס מאן יודע גם לשלב תחכום בפריסת העלילה. הוא אינו מספר הכל, ויודע להשאיר דברים מתחת לפני השטח. ועד כמה שקשה להאמין בספר שלא חסר בו פירוט כלל, תומאס מאן יודע יפה להשאיר לקורא למלא לבד חללים שונים בעלילה. הוא גם בוחר בקפידה דרך איזו דמות לספר חלקים שונים. זאת הסיבה שלדעתי תומאס וטוני הן דמויות כה מרכזיות. זה לא רק מספר העמודים שמוקדש להם והמרכזיות שלהם בעלילה. זה גם העובדה ש(למיטב זכרוני)רוב הספר נכתב מהזווית שלהם.
לדוגמא, החלק השני של הספר (מתוך אחד-עשר) מגולל את הרומן של טוני עם סטודנט לרפואה שמסתיים בנישואיה. מעבר לעובדה כי הקורא מתוודה לעובדת נישואיה באופן שהוא בניגוד לציפיותיו, החלק השני לא נגמר שם. הוא מסתיים דווקא בסיכומו של רומן שהיה לתומאס עם זבנית מקומית. ורק אז מתחוור לקורא כי במקביל לרומן שהוא קרא במשך עשרות עמודים, בעמודים ספורים תומאס מאן מגלה לך כי תומאס עבר עלילה לא פחות נוגעת, אבל תומאס הסתיר זאת לא רק ממשפחתו (בניגוד לאחותו טוני), אלא אף ממך, הקורא. וזו רק דוגמא אחת.
תומאס מאן גם הולך בכיוון ההפוך ולא חושש לקחת את הסיפור למחוזות לכאורה שוליים אבל מאפשרים לקורא סבלני לשקוע עוד יותר בעולם העשיר הזה, על הסיגריות המצהיבות, על שלל השפות הקפוצות או הנפוחות, התלתלים, המקטורנים, החלוקים, ההליכות המוזרות, הקולות המצפצפים, כפלי השומן. כל דמות, כל בית מקבלים יחוד כה רב. הירידה לפרטים היא מסחררת.
תומאס וטוני הן דמויות טרגיות, פגומות וסימפטיות. נאחזות בניסיונן לשמור על כבוד המשפחה ונכשלות בעקביות ובצעדים גדלים והולכים. ולנו רק נותר להשקיף מהצד, ולקוות שלפחות בעולם הבא הם יראו יותר ברכה.
נ.ב. האחרית דבר של המתרגמת מומלצת מאד. בניגוד לדעה הרווחת שהספר הוא משל ונבואה לנפילה של אירופה (יצא לפני מלחמת העולם הראשונה), היא טוענת כי הספר הוא דווקא סמל של מחזוריות, כפי שמשפחת הסוחרים שהספר מתמקד בה החליפה משפחת סוחרים אחרת שירדה מגדולתה, ובסוף מוחלפת במשפחה נוספת שצומחת. היא גם מקשרת את זה אל ההשפעה של שופנהאואר על תומאס מאן, אל הסופרים שכנגדם תומאס מאן יוצא בסגנון שלו ועוד. מומלץ (אחרי שגומרים:).
נ.ב.נ. בשלבים האחרונים של הקריאה יצא לי לראות את הסרט Barry Lyndon. הסרט הזה, על שלוש השעות שלו, הוא כמעט ספר בעצמו, בקצב האיטי של העלילה ובמסע הארוך באופן בלתי רגיל לסרט שהדמות הראשית עוברת במהלכו. גם סרט זה יורד לפרטים הכי קטנים של התקופה ונבנה על גביהם כדי להכניס את הצופה עוד ועוד פנימה. וגם סרט זה מראה איך עלייה גדולה מלווה בנפילה מרשימה לא פחות (ציטוט מהקריין של הסרט- 'אלה שנולדו עם היכולת להשיג הון לא נולדו עם היכולת לשמור עליו'). הסרט גם עוסק בצדדים מאד שונים מהספר הנ"ל. הסרט עוסק באלימות שנמצאת מתחת לפני השטח של חברת אצולה אך בפועל היא האופן בו אצילים משיגים את מבוקשם; הספר עוסק בגרמניות, ביופיה ותרבותה העשירה וגם בניוון שלה (ובעוד כמה דברים, זה על קצה המזלג). הסרט מתרחש במאה ה-18, הספר במאה ה-19. ועדיין זו חוויה מעניינת להצמיד בין השניים, בין סיפור של אדם אחד מחד לסיפור של ארבעה דורות מאידך. שוב, מומלץ.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ
(לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
מקסים
|
|
חמדת
(לפני 8 שנים)
מאן פרסם את ספרו הזה בשנת 1901 . בתחילת 1933 עם עליית התנועה נאצית ,מאן העדיף להשתקע
בחו"ל. הוא היה אחד ממתנגדי הנאצים הקולניים ביותר .הוא ביקר קשות את הסופרים שנשארו לכתוב בגרמניה בתקופת הנאצים כמו אריך קסטנר,הנס פאלאדה. פלאדה מזכיר אותו באחד מספריו ומתגונן נגד טענת מאן כי מי מהסופרים שנשארו בגרמניה תחת שלטון הנאצים ,הם צריכים להשמיע ביקורת ציבורית נגד השלטון .פלאדה אומר בערך כך :נראה את מאן יושב בברלין בתקופת הנאצים ומשמיע ביקורת ,הרי אחריתו מחנה ריכוז .קל מאוד כשאתה מחוץ לגבולות המשטר להשמיע ביקורת מעין זו של מאן על אנשי הרוח שנשארו בגרמניה תחת שלטון הנאצים ולכתוב ולשרוד את היומיום. הייתי אומרת שיש הרבה בדבריו של פלאדה למול טענותיו של מאן. זה האחרון ביקר אומנם בגרמניה אחרי 1945 אבל לא חזר מעולם להתיישב בה .
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים)
סקירה טובה ומעניינת. תודה
הספר שוכן על מדפי כבר מספר שנים.
הגיע באמת הזמן שאקרא אותו. מקווה שאסיים אותו תוך פרק זמן קצר משנתיים.... |
|
נדב גרשון
(לפני 8 שנים)
הערך בויקיפדיה סוקר את זה יפה. בגדול בילדונג היה גישה תרבותית וחינוכית שצריך לעצב את האדם ולרומם אותו על ידי תרבות גבוהה, שירה, ספרות, מוזיקה וכו'. זה היה בפריחה של התרבות הרומנטית- בספרות (גתה), בשירה (היינה), בפילוסופיה (שופנהאואר), במוזיקה (וגנר). וזה הכל קרס במלחמת העולם הראשונה. כי במקום לעשות אנשים טובים יותר המאה ה-19 הביאה למלחמה האיומה ביותר בתולדות האנושות עד אז. מצד שני, אם חושבים כמה כל אחד מהשמות האלה לא היה בדיוק צדיק בעצמו, ומוסיפים לרשימה את ניטשה, אפשר לראות שלתרבות הזאת, למרות השאיפות העצומות שלה, היו פגמים משמעותיים.
בהקשר הזה ממליץ לקרוא את רקוויאם גרמני של עמוס אילון. |
|
מירית
(לפני 8 שנים)
כתבת ממש יפה, ספר שנמצא אצלי ברשימה כבר זמן רב. הזכרת את המילה בילדונג, מה זה?
|
|
נדב גרשון
(לפני 8 שנים)
אז בפעם אחת רימיתי קצת והצצתי בויקיפדיה כדי להיזכר בשמות.
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים)
שנתיים?!
יש לך זיכרון נפלא. לא יכולה לדמיין לי שנתיים לקרוא אותו ספר. |
16 הקוראים שאהבו את הביקורת