ממזרתה זאת. יש סופרים כותבים איזה מאה מאתיים עמוד בשביל שתכיר קצת את זה שהולכים לספר עליו זאתי יודעת באולי עמוד עמוד וחצי להכיר לך את הבפנוכו של הבנאדם שאתה חושב הכרת אותו אפילו מלפני היום שנולד. אבל מה, הכל בעצב. אני יש לי משפחה שמחה לא מכיר ככה עצב. זה כמו אחרי ההלוויה של בת אחותו של אבא שהלכה שעוד לא היו לה חמישים. ישבו כל השבעה אצלם בסלון הריצו צחוקים על על מה שעשתה וכל הפאלטות שהיו לה בחיים מרוב שצחקו ראית כמה הם עצובים. זאתי הפוך אפילו השמחה אצלה תבוא בעצב אולי מרוב שעצובה לפעמים אם קצת פחות עצובה אתה יכול לחשוב שהיא שמחה.
אפילו שזה הרבה סיפורים בסוף יוצא מזה כמו סיפור אחד שהכל זה בקנדה איפה שאולי אפילו אם אחד נולד שמח מרוב שרואה מסביב הכל בצבע אפור יעני המזג אויר והבתים והבגדים של האנשים וכל מה שיש נהיה לו אפור בנשמה. וכמעט הכל זה ילדה והמשפחה שלה שגרים שמה ולפי מה שמספרת אני לא הייתי הולך לגור שמה אפילו שלא חם כמו פה ואפילו שעל יד הבית יש להם אגם יעני מים לא בעיה בשבילם אבל כל מה שיש בו צבע אפילו שאין שמש ידהה ואם לא ידהה לבד אולי יסתכלו עליו עקום בסוף ישטפו אותו עם אקונומיקה האנשים שאף אחד לא אוהב שיהיה לידו משהו שלא כמו כל השאר.


















