ביקורת ספרותית על ריקוד הצללים המאושרים מאת אליס מונרו

---

זהו כבר הספר השלישי של אליס מונרו שאני קורא; אצל כולם יש את המכנה המשותף של חיים בסְפָר החקלאי הקנדי. אזורים של עיירות קטנות וחוות חקלאיות מרוחקות אחת מהשנייה. בכולם ילדות ונשים הם גיבורות הסיפורים שלפעמים גם מספרות הסיפור בגוף ראשון. שוב ושוב אני מתפעל מיכולת התיאור המדהימה לדעתי של מונרו את גיבורות סיפוריה. בקובץ הזה חלק מהסיפורים מתרחש בעיירה בשם ג'ובילי, שאין לי מושג אם היא קיימת או לא, אבל מונרו מפיחה חיים בתושבי העיירה הזאת שהם גם גיבוריה. כמובן שכשמדובר בסיפורים שונים יש ביניהם טובים יותר ופחות אך חלק מהם ממש מרגשים! תוך כדי שיחת חולין, שמעתי מחבר שלי שאיננו "קורא מושבע" כמוני שהוא איננו אוהב ספר מסוים שלה שהגיע אליו באקראי, והוא הפסיק אותו באמצע. בעיניי זהו ממש חילול קודש! כי מונרו היא סופרת ממש נ-ה-ד-ר-ת בעיניי! אבל את החוויה הזאת צריך לחוות כל אחד בעצמו. אני על כל פנים אהבתי מאוד את הספר הזה כשם שאהבתי ספרים אחרים שלה שקראתי.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על ריקוד הצללים המאושרים