ביקורת ספרותית על סוסי בר מאת ג'אנט וולס
ספר טוב

---

קרה והעזתי לפקפק באמינות של אחת הסקירות באתר הזה, והבאתי טיעונים המראים לטעמי כי יש סבירות גבוהה שזו סקירה מטעם הכותב, או מטעמו של מי מחבריו. בתגובה נשלחתי אחר כבוד "למצוא לי חיים". אז הלכתי לחפש. אני יודעת שחיים הם דבר המוערך יתר על המידה (יש מילה עברית ל- over-rated?) ובכל זאת הלכתי לחפש חיים. של אחרים, כמובן. כי בשביל מה קוראים? ליתר ביטחון הלכתי לחפש מישהו שמת, או שלפחות אינו קורא עברית. למה להסתבך אם אפשר לא?

ג'נט וואלאס כותבת על עלילת חייה של סבתא שלה, לילי קייסי סמית. חיים חלוציים באיזורים פראיים למחצה בארצות הברית, בראשית המאה העשרים. חיים בעידן שבין "בית קטן בערבה" לעידן "ענבי זעם", אך ללא התיאורים האידליים-עד מתקתקים של הראשון, ובלי הכעס הצורב של השני. מבין השורות מתגלה אישה חזקה מאוד ותוססת. אחת שחיה בלי פחד, לוקחת את גורלה בידיה, ובוחרת בחירות רציונליות להחריד בנתוני חיים קשים. לא אחת שהיית רוצה להתחלף איתה, אבל כן דמות נוסכת השראה. מאלפת סוסי בר, מנצחת גברים בפוקר, נוהגת במכונית, טסה במטוס, אבל במקביל ובלי סתירה גם אוהבת מאוד להתלבש בבגדים יפים. נלחמת בחירוק שיניים בשביל הילדים שלה, אבל גם מבקרת אותם כמעט בלי הפסקה. אוהבת טכנולוגיה וחדשנות, מטוסים ומים זורמים, אבל גם יודעת לוותר עליהם בקלות ולחיות בתנאים קשים.

במהלך הקריאה קצת חשבתי על סבתא שלי ז"ל. האגדה המשפחתית מספרת שבתקופת הצנע בארץ קיבלה סבתי רחל הודעה על קבלה של חבילת מזון "בלתי חוקית". היא לקחה את ארבעת ילדיה הקטנים והלכה איתם, ברגל כמובן, לתחנת המשטרה במגרש הרוסים. כשהגיעה לתחנה, היא ראתה את החבילה מונחת פתוחה על השולחן, ובתוכה בין השאר שתי חפיסות שוקולד. בלי לחשוב הרבה היא לקחה את שתי החבילות, חילקה אותן בשווה בין ארבעת הילדים הקטנים, ואמרה להם לאכול. השוטרים היו קצת בהלם, אך איש מהם לא אזר עוז להוציא שוקולד מידיים של ילד קטן. למה נזכרתי בה? אני לא בדיוק יודעת. סבתא שלי שונה לחלוטין מלילי קייסי סמית, באופי, בסגנון ובנסיבות החיים. אבל התעוזה נראית לי דומה אצל שתיהן.

הבת שלי, החיילת, לא ממש אהבה את הספר. סתמי כזה, היא אמרה. סתם תיאור חיים של אדם. יכול להיות שזה עניין של טעם שמבדיל בינינו, אבל יכול להיות שזה גם הגיל וניסיון החיים. הספר כתוב בגוף ראשון, כביכול נכתב מפיה. אבל הדגש הגדול על סצנות שנוכחת בהן הבת רוזמרי (אמה של הכותבת), וחסרון סצנות שבהן נמצאות דמויות אחרות בחייה, נותן תחושה מוטה במקצת. התחושה הזאת היא רק טעם לוואי, ולא הפריעה לי להנות מאוד מקריאת הספר.

====
הערת הבהרה לאחר תגובותיו של עולם נפלא נורא: אהבתי מאוד לקרוא את הספר. הוא ספר טוב, ומומלץ מאוד לקריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על סוסי בר