ביקורת ספרותית על סוסי בר מאת ג'אנט וולס
ספר מעולה

---

אחרי שקראתי בשקיקה את הספרים: "טירת הזכוכית" ו"כוכב הכסף" הנפלאים של הסופרת ג'נט וואלס, לא יכולתי שלא לקרוא את הספר הנוכחי שתורגם לעברית. נכון?

הסופרת ג'נט וואלס מקדישה את הספר הנוכחי, לסבתה-לילי קייסי סמית. לילי הייתה אישה מיוחדת, דעתנית, פעלתנית, הטיסה מטוסים, בתקופת היובש ולפרנסת המשפחה, מכרה משקאות מוברחים, השתתפה במשחקי פוקר ובמרוצי סוסים. היא עשתה כל מה שמתאים יותר ל"עולם הגברים" של המאה הקודמת.

כל תשוקתה הייתה להעניק השכלה לילדים, ולכן כל עולמה היה הוראה ולא סתם מורה, מורה מיוחדת במינה!

לילי נפטרה כשג'נט הייתה בת שמונה, מכאן שאת רוב קורות המשפחה שמעה מהאם רוז (רוזמרין). כפי שהסופרת כותבת בסוף הספר: "ורוב מה שידעתי עליה היה מיד שנייה." האם רוזי שבדרך כלל אינה זוכרת את מספר הטלפון של ג'נט, הפגינה דווקא זיכרון מדהים בכל מה שקשור להוריה.

ב"הערות המחברת" ג'נט העירה שכתבה את הסיפור בגוף ראשון, ולוא רק בגלל שהיא רצתה ללכוד את קולה הייחודי של סבתא לילי, ומציינת שהספר הזה עבורה הוא "יומן".

הספר מתחיל בסצנת שיטפון בסולט דרו שבטקסס. סימן לבואו של השיטפון היה ניתן להבחין עפ"י התנהגותן של הפרות. התמונה הראשונה הייתה הטעימה הראשונה לאורחות החיים בחווה, ועיסוקי הילדים במשפחה הזו.

לילי כבר "אז" בגיל עשר, הייתה מנהיגה. היא כיוונה את אחיה ואחותה אל מקום גבוה, כדי שלא יסחפו בשיטפון. כדי שיחזיקו מעמד כל הלילה, היא בחרה לבחון אותם על לוח הכפל ושמות נשיאים. עם בוקר וכשהמיים חלחלו, הם שבו לבית ההורים המודאגים, ובכך הצילה את חייהם.

המשפחה התגוררה בנחלה שהשתרעה על 160 דונם. גידלו ראשי בקר, פרות חולבות, תרנגולות, חזירים וטווסים. האב (הסבא רבא של ג'נט) עסק באילוף סוסים, עסקי טווסים סוסי כרכרות ורוב עסקיו לא צלחו. הוא היה מעט תלוש מהמציאות. את שכר הלימוד של לילי הוא לקח והשקיע ב-4 כלבים דניים, בתקווה שיוכל למכור את הגורים, ויחזיר את ההשקעה במהרה.

ראו איך הוא חשב... ציטוט עמוד 53: "לא היית צריכה ללכת לבית ספר משלים. זה בזבוז כסף. אני יכול ללמד אותך כל מה שאת צריכה לדעת, ואמך יכולה להוסיף את הליטוש הדרוש." "הוצאת גם את בסטר מבית-הספר?" "לא. הוא בן והוא צריך את התעודה הזאת אם הוא רוצה להגיע למשהו". אבא דחף, את הכלבים ופינה מקום למזוודה שלי. "ובכל מקרה," הוא אמר, "אנחנו זקוקים לך בחווה."

הסיפור הזה הוא הצצה, לחיים של בעלי החוות בדרום ארצות הברית וההיסטוריה האמריקאית.

לילי קייסי ילידת 1901 והחיים לא היו קלים אז, ובוודאי שאינם דומים להיום. בעלי החוות התפרנסו מיבול האדמה, אילוף סוסים, גידולי בקר והיו לגמרי תלויים בטבע ובאיתניו.

באותם ימים האישה חיה בצילו של הגבר, והייתה תלויה אך ורק בו. לילי לא השתלבה בנורמה החברתית הזו, ובחרה שלא להיות במסגרת שהחברה קבעה. היא החליטה לחיות על פי טעמה האישי. היא אהבה את חייה בחווה ובחרה להעניק השכלה לדור הבא, כשמקצועות "חינוך והוראה" דיברו אל ליבה.

היות ולילי בחרה ללמד על פי דרכה שלה, היא פוטרה מספר פעמים ממקומות עבודה, ונדדה יחד עם משפחתה מקום למקום.

כאישה עצמאית, תוססת, מלאת אנרגיות, ודעתנית היא לא בחלה בשום משימה; החל ממשרתת למימון לימודיה, ועבודה לצד בעלה במוסך גם בחודשי הריון מתקדמים. לילי שימשה, עזר כנגד בעלה בכל הקשור לניהול החווה, וחינוך הילדים.

אחיה-בסטר נישא לדורתי, שניהלה ביד רמה את החווה, ובד בבד האב ויתר על הניהול. אחותה-הלן עזבה את החווה, עברה ללוס אנג'לס, במטרה להצליח בקולנוע, ולפרנסתה עבדה כפקידת מכירות בבית חרושת לכובעים.

כל כשלון חישל את לילי, לרבות הטרגדיות המשפחתיות (התאבדותה של אחותה), גירושיה מטד קנובר הנוכל, וביטול נישואיה אצל הכומר.

מלבד קורות המשפחה המרתקים, סיפור החיים הזה מהווה "הצצה" לחיי החברה של תחילת המאה הקודמת: יחס החברה לאישה, שנכנסת להריון כשלא במסגרת הנישואים, תקופת היובש, המשבר הכלכלי, וארצות הברית בתקופה שבאירופה משתולל השלטון ההיטלרסיטי, והירושימה נמחקת.

בספר שולבו תמונות מאלבום המשפחה בתחילת כל פרק, ועל הכריכה מצולמים לילי, בסטר והלן. פרקי הספר קצרים וערכים על פי תחנות חייה של לילי. לדעתי עריכה מצויינת-אהבתי!

זהו ספר עוצמתי, נהדר, קריא, כתוב קולח, בכישרון ובגובה העיניים, שזורע את הזרעים הראשונים לספרי ההמשך הנפלאים: "טירת הזכוכית" ו"כוכב הכסף". עכשיו אחרי שקראתי גם את "סוסי הבר" של ג'נט וואלס, אני יותר ממבינה את ספרי ההמשך הללו.

התמונות של הספר הזכירו לי את תקופת ההתיישבות בארץ של תחילת המאה הקודמת: תקופת הצנע וכשבשר או עוף בצלחת ניראו רק בחגים.

ממליצה בחום, ומודה לאתי סרוסי שהמליצה והציפה את הספר הנוכחי בפניי. מזמינה אתכם להתרווח בכורסא ולשקוע בספר המקסים הזה.

מסיימת את סקירתי בציטוט מדברי לילי לביתה רוזי (האם של ג'נט) לפני נישואיה לבח"ל עמוד 274:
..."רקס לא יציב. בחיים לא יהיה לך ביטחון איתו."
"ביטחון ממש לא מעניין אותי," היא אמרה. "ובכל מקרה, אני לא מאמינה שאי-פעם באמת יהיה לי ביטחון עם מישהו. כולנו יכולים למות מחר מפצצת אטום."
"אז את אומרת לי שהעתיד אינו חשוב? שאת הולכת לחיות את חייך כאילו אין מחר?" "רוב האנשים דואגים כל כך לעתיד, עד שהם שוכחים ליהנות מהווה." (הציטוט הזה הזכיר לי מעט דברים ששמעתי מפיו של אבי).
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על סוסי בר