ביקורת ספרותית על על סוף הבדידות מאת בנדיקט וֶלְס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 13 בינואר, 2018
ע"י שמוליק


I saw it written and I saw it say
Pink moon is on its way
And none of you stand so tall
Pink moon gonna get ye all

את ניק דרייק פגשתי בפעם הראשונה כשהייתי בגיל 21.
באותם זמנים את ימי שישי הייתי מקדיש כמעט תמיד לחנות הדיסקים שברחוב דפנה בקרית ביאליק ובשלב מסויים לאגף הדיסקים במשביר לצרכן בקריון.
לצעירים מבינינו אלו היו ימים בהם הרכישה של הדיסק לא נעשתה בקליק על מסך המגע של הפלאפון בחנות ה itunes.
הייתי מכור.
עולמות שלמים של מוסיקה נגלו לאוזניי. אהבתי בעיקר Folk, לאונרד כהן, סיימון וגורפינקל, ג'וני מיטשל, סוזן ווגה, אליוט סמית וכל זמר שידע להפליא בגיטרה אקוסטית או בפסנתר.
המוכר שכבר ידע את הטעם המוזיקלי שלי שאל בתימהון, אתה לא מכיר את ניק דרייק ? ומכר לי את סט של ארבעה דיסקים שמכילים את כל יצירתו.
לאחר מכן קראתי על כך שניק דרייק התאבד משום שלא הצליח למכור את המוזיקה שלו ורק שנים אחר כך זכה להצלחה.
כמה אהבתי לשמוע את הדיסקים שלו וכמה עונג מלנכולי הם הביאו לי.

"ומה אם הזמן לא קיים ? מה אם כל מה שאנחנו חווים הוא נצחי והזמן לא חולף על פנינו, אלא אנחנו חולפים על פני מה שחווינו?"(עמוד 241).

מצאתי את הספר המושלם הזה פוגע בי בכל הנימים. בדיוק כמו אז ששמעתי את הקול הקודר של ניק דרייק לפני 22 שנה. גם אני כמו הגיבור חוויתי יתמות בגיל צעיר, גם אני כמו הגיבור אהבתי המון בנעורי ולא נאהבתי בחזרה, גם אני נוסטלגי וזוכר כמעט הכל. ("אתה אדם שזוכר ומשמר, אתה לא יכול אחרת" עמוד 247).

כמו תמיד אני ממליץ לא לקרוא את תקציר הספר ולהגיע אליו כלוח ריק.

אז מזגו לעצמכם כוס יין אדום, הדליקו את החימום או היכנסו לכמה שעות מתחת לפוך ותנו לסיפור הזה להיכנס לכם ישר לנשמה.
https://www.youtube.com/watch?v=aXnfhnCoOyo
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שמוליק (לפני חודש)
אנקה תודה לך.
וונדי, אכן התכוונתי לג'אנק. היו ימים.
וונדי פן (לפני חודש)
כשאתה אומר "חנות דיסקים בדפנה" אתה מתכוון לג'אנק? רוח נוסטלגית העבירה בי מעט צמרמורת כרגע.

ביקורת מופלאה
אנקה (לפני חודש)
שמוליק, אתה יודע ממש לרגש בכתיבה ולגעת בלבבות.
אחלא מוכשרים יש לנו בק"ק אתא :)
מחשבות (לפני חודש)
יפה כתבת. ספר שאהבתי כמוך וכמוך ציטטתי אותה שורה.
שמוליק (לפני חודש)
ככל שעוברות השעות מאז שסיימתי אותו, אני מבין כמה מזוקק הספר הזה. 3 עשורים, 3 נפשות, 267 עמודים. כל משפט, כל פסקה. כל פרק.
ולא חשבתי על זה בזמן הקריאה אבל הוא מאוד מזכיר לי את ״יער נורווגי״.
סקאוט, את אכן צודקת, הנוסטלגיה בספר סחפה אותי להרוג את חנויות התקליטים מוקדם יותר ממה שאכן קרה במציאות. קרוב לוודאי שהאייפון פגע בהן אנושות לפני עשור. עדיין לבנותי כבר לא אוכל להסביר מה זה היה ללכת לקנות דיסק בלי שיסתכלו עלי במבט מוזר.
איך ממשיכים הלאה לספר הבא אחרי הספר הזה, אין לי מושג.

נינה (לפני חודש)
ביקורת יפה
asheriko (לפני חודש)
אחד האהובים ...
אני הכרתי אותו בגיל 21 בעקבות ביקורת במוסף התרבות של מעריב כמדומני על האוסף WAY TO BLUE (יש גם שיר כזה). קניתי את הדיסק (2001...) ואהבתי מאוד.
בתור נגן גיטרה מאוד התחברתי לסגנון ה-"סתווי" שלו והוא דרבן אותי ללמוד FINGER PICKING.
היום יש לי את שלושת האלבומים המלאים שלו :
FIVE LEAFS LEFT
BRYTER LYGHTER
PINK MOON

תענוג
חני (לפני חודש)
הרסת עם הסקירה !! ו....... ניק הורס עם קולו ומאוד מלנכולי.
לגבי יין יש לי מרתף של מיוחדים והמלצתך מתקבלת בשמחה. רושמת לי.
בוב (לפני חודש)
ניק דרייק אכן מתאים לחורף ולכוס יין אדום לצד האח. מעניין שאת פירסומו הוא קיבל רק לאחר מותו ממנת יתר של נוגדי דיכאון.
סקאוט (לפני חודש)
ביקורת נוסטלגית. אומנם אני רק התחלתי את חיי לפני 22 שנה אבל אני יודעת מה זו חנות תקליטים ותקליטים ודיסקים. לאורך שנות ילדותי נחשפתי אליהם לא מעט.
dina (לפני חודש)
הציטוט מעמוד 241 מקסים! ספר טוב.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ