ביקורת ספרותית על על סוף הבדידות מאת בנדיקט וֶלְס

---

ספר טוב. טוב מאוד אפילו, ולרגע חשבתי שלסקירה שלי כאן אין כבר מקום. כי כל מה שנכתב באתר מקיף ומדויק אז מה כבר אפשר להוסיף ? אולי רק להדגיש שלאובדן יש תקווה... וכי "החיים חזקים מהמוות" או לומר את זה בצורה אחרת "יש חיים אחרי המוות"....וזו כנראה הייתה גם הסיבה שבנדיקט בחר לכתוב את הרומן שלו בקולו של האח האמפתי יותר (הצעיר מבין שלושת היתומים), כשדרכו הוא מותח חוט דק של פיוס, ומושך אותו מתחילת הרומן ועד לסופו, ואותנו הקוראים הוא מצליח לשאת בין כל הצמתים בחייהם, בן אם השמחים או מלאי הצער, ברגישות ובתחושה שלבדידות יש תקווה, ושהיא לא חייבת להיתפס כ"גזרת גורל" .

רומן על חייה של משפחה אחת מגינה ומטפחת שברגע בלתי צפוי מתפרקת ומשנה את תוואי החיים של שלושת ילדיה. הדברים נמסרים לקוראים מתוך הזיכרון. ההווה מפנה את ראשו לעבר, וכידוע הזמן– כוחו לרכך ולפייס ולהכיל כל מכה שהחיים מנחיתים עלינו קטנה כגדולה. וגם צורת הכתיבה שאינה ליניארית משאירה לנו מרווחי נשימה – פסקי זמן נכונים- להשלים בעצמנו את מה שלא הוכבר בפרטים, לנשום במלוא הריאות בין פרק חיים אחד לשני .

אינני יודעת אבל אסוציאטיבית נזכרתי במרים פרץ האישה היקרה שאיבדה את שני בניה לאדמה הזו וגם את בעלה, ובכל זאת נשארה מחויכת ומלאת אהבה ורצון טוב ,והצליחה לפרוץ את מחסום השכול והדוי. ("הפכתי את יגוני לניגון חדש" ציטוט) וכשהיא התראיינה אצל אופירה וברקוביץ לפני כשבועיים, הייתי כבר בשלהי הקריאה, ואופס, המסר שלה הדהד לי דומה ...

יופי של כתיבה, כזו שאין בה רגע דל, ואחרי חודשים ארוכים שלא הצלחתי לסיים את הספרים שקראתי (יצירות מופת אגב...) צץ לו הסופר הזה, בנדיקט ולס, והצליח לשמחתי לטרוף את כל הקלפים .

מומלץ מומלץ מומלץ .

ואסיים בסיפור קטן מהתלמוד :

אחד החכמים היה בא לחתונה - היום שבו האדם הכי שמח- והוא היה שר לפני החתן והכלה : "ווי לן דה מיתנה" – הוי לנו שבסוף נמות. כששאלו אותו מדוע הוא מכניס אותם לדיכאון, הוא היה אומר: לא ולא ! הידיעה שבסוף נמות איננה דיכאון, אלא, אדרבא, היא זו שגורמת לנו שכול רגע יהיה בעל ערך " .....

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על על סוף הבדידות