ביקורת ספרותית על היקום הטרגי שלנו מאת סקרלט תומס
ספר מעולה

---

ספויילרים
ראו הוזהרתם

וואהההה!! המפלצת טרפה את קלסי ניומן!!!

טוב אז נראה לי שאני בערך האדם היחיד בעולם שאהב את הספר הזה. ותאמת שממש אין לי מושג למה אהבתי אותו. בכל פעם שחשבתי על הספר הזה בזמן הקריאה וניסיתי לתאר מה העלילה שלו פשוט לא מצאתי עלילה. ובכל זאת הוא היה מעניין. הוא היה מין ספר כזה קצת פילוסופי אבל בכל זאת קליל ונחמד כזה. ולדעתי הוא בכלל לא היה טרגי. התחברתי לגיבורת הסיפור, שלדעתי השם הפרטי שלה לא מופיע בספר יותר מ10 פעמים, והשם המלא שלה אולי פעמיים. והיא מתארת בספר את הספרים שהיא קוראת, את התוכן שלהם ואת דעתה עליהם, שזה ממש מה שאני עושה לכל בנאדם שנמצא ברדיוס של פחות מ15 מטר ממני, ואני מגיע לרמת חפירות כזאת שמהר מאוד כבר לא נמצא אף אדם ברדיוס של 15 מטר ממני, ובנוסף שיחות על ספרים זה לא משהו שנתקלתי בו בשום ספר מעבר ל"סיפור שאינו נגמר". והיא יותר אמיתית כזאתי, לא כמו הדמויות האלה שהכל מצליח להם והולך להם טוב בחיים, אבל גם לא כמו האלה שנכנסות לדכאון מכל דבר. היא מנסה לכתוב רומן כבר יותר מעשר שנים ויותר מוחקת מכותבת, או ליתר דיוק היא פשוט רק מוחקת. ובכלל בספר הזה יש הרבה יותר מסופרת כושלת של ספרי מד"ב והוא כולל אפילו מפלצות, רוחות רפאים, בקבוקי שמן, הפרעה טורדנית-כפייתית, טחב, סופר דמיוני ששיגע חצי מהעולם בערך, ריבים ובגידות כמה שאתם רוצים, מותה הדווקא כן טרגי של חברת ילדות מעצבנת, צעיפים סרוגים בעבודת יד והרבה מנדרינות. אבל זה לא ספר פנטזיה כזה, וגם כל המפלצות והרוחות מתגלות בסוף כצללים דמיוניים וכלבים משוטטים. בדיוק כמו בספרים של זב רוס.
אני חושב שבנוסף אני גם אחד האנשים הבודדים בעולם שלא קראתי את "סופו של מיסטר Y" לפני הספר הזה. קראתי את "היקום הטרגי שלנו" - ואני לא מצטער שקראתי אותו - פשוט כי הוא נראה לי נחמד כשמצאתי אותו בספריה ובסוף הוא גם הגיע אליי הביתה כי לא רצו אותו שם וכנראה שגם לא בספריה הקודמת שהוא היה בה. טוב, כן, בסך הכל נידו אתו רק משתי ספריות (לפחות).

תגידו מה שאתם רוצים, לדעתי זה ספר טוב.

» ביקורות נוספות של הקורא לשדים
» ביקורות נוספות על היקום הטרגי שלנו