ביקורת ספרותית על היקום הטרגי שלנו מאת סקרלט תומס
ספר טוב

---

יש סופרים שנולדו סופרים. הם לא רבים כל כך כמו שחשבתי פעם אבל כשנתקלים באחד כזה, מיד יודעים. אני מתקשה לענות על השאלה מה כל כך מצא חן בעיני בספר הזה. הוא כתוב מצויין - אבל ספרים רבים כתובים מצויין. העלילה מתפתחת לאט מאד, רובה במחשבות המספרת, מה שבדרך כלל אני לא אוהבת. אבל רותקתי אל הספר הזה, הוא עניין אותי כל זמן שקראתי, חשבתי עליו כשלא קראתי, בקיצור - התנהגתי כאילו אני קוראת ספר מתח כשהספר, למעשה, הוא פילוסופיה יישומית בחלקה.

מג היא סופרת, המתפרנסת מכל מיני "עבודות יזומות" בתחום הספרות. היא כותבת - עם קבוצת סופרים אחרים - סידרה מתמשכת של ספרי פנטסיה לנוער, היא כותבת לעתון ביקורות על ספרי מדע פופולרי ופילוסופיה שיצאו לאחרונה. היא חיה עם בן זוג לא יוצלח, שאינו עובד כי שום מקום עבודה אינו מספיק "מוסרי" ו"ירוק" בשבילו, ובגיל 38 הוא מתנגד נמרצות שהחברה של אבא שלו תעבור לגור איתו ותתפוס את מקומה של אמו המתה כבר עשרות שנים...מג היא המפרנסת וחיה חיי עוני ממש. היא צריכה לחשב האם תוכל לקנות לחם לארוחה או תסתפק במנדרינה. הבית הטחוב בו הם חיים בעיירת דייגים גורם לה להתקפי אסטמה תכופים, היא עושה מאמצים לרַצות את החבר שלה, כשמה שהיא צריכה באמת זה להעיף אותו בבעיטה...ונראה שאין שום דבר שיגרום לה לשנות משהו את חייה העלובים והלא מספקים.

קניתי אותו בגלל "סופו של מיסטר Y" שאהבתי מאד. הוא חיכה על המדף המון זמן כי חששתי שיקלקל לי את הרושם מהספר הקודם. טעיתי. אפשר לראות דמיון רב בין מג קרפנטר לבין אריאל מנטו: שתיהן נשים מבריקות המתנהגות בטפשות בחייהן הפרטיים. שתיהן חיות כמעט בחוסר כל ולשתיהן תכונה - מקסימה מאד בעיני - של חוסר לחץ לסיים מטלות. סוג של נינוחות, שמחייבת את מג לבקש הארכות לכל משימה שיש לה מועד הגשה. שתיהן מתעניינות בנושאים רבים ומוכנות להתחיל לקרוא כדי ללמוד משהו חדש ולספק את סקרנותן.

הספר הזה עוסק בעולמו של סופר ובדרך בה הוא בוחר את הנושאים עליהם יכתוב. הוא אינו יודע כשהוא מתחיל את סיפורו מה יהיה כתוב בו בסופו של דבר. הרעיונות הרבים הנמצאים בספר - גם הם, כנראה, סימן הכר של הסופרת - פשוט נובעים ממנו ללא מאמץ. אחד המעניינים שבהם שואל האם הספרות מעצבת את החיים, דרך עיצוב העקרונות אליהם אנו שואפים? אין לרעיון תשובה בספר, אבל נראה לי שיש בזה משהו...אהבתי אותו מאד, סימנתי את סקרלט תומס כסופרת מלידה, שארצה לקרוא עוד ממנה, אם כי לפי הביקורות שהתפרסמו פה על הספר הזה - שרובן אדישות עד שוללות - נראה שאני במיעוט.


*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על היקום הטרגי שלנו