“ההתחלה של הספר הייתה מאוד מעניינת, והתקציר נראה לי מעניין. מג קרפנטר סופרת צעירה שמתפרנסת בקושי מכתיבה, מנהלת יחסים עם בחור שהוא מרצה והוא מבוגר ונשוי. לעומת החברות עם כריסטופר. הספר אני לא יודעת לא ממריא אני כבר בפרק 100 אני חושבת שאנטוש.
ממש חבל על הדפים. היה לה דמויות עם פונטנציאל אבל העלילה לא ממריאה.”

“יש סופרים שנולדו סופרים. הם לא רבים כל כך כמו שחשבתי פעם אבל כשנתקלים באחד כזה, מיד יודעים. אני מתקשה לענות על השאלה מה כל כך מצא חן בעיני בספר הזה. הוא כתוב מצויין - אבל ספרים רבים כתובים מצויין. העלילה מתפתחת לאט מאד, רובה במחשבות המספרת, מה שבדרך כלל אני לא אוהבת. אבל רותקתי אל הספר הזה, הוא עניין אותי כל זמן שקראתי, חשבתי עליו כשלא קראתי, בקיצור - התנהגתי כאילו אני קוראת ספר מתח כשהספר, למעשה, הוא פילוסופיה יישומית בחלקה.

מג היא סופרת, המתפרנסת מכל מיני "עבודות יזומות" בתחום הספרות. היא כותבת - עם קבוצת סופרים אחרים - סידרה מתמשכת של ספרי פנטסיה לנוער, היא כותבת לעתון ביקורות על ספרי מדע פופולרי ופילוסופיה שיצאו לאחרונה. היא חיה עם בן זוג לא יוצלח, שאינו עובד כי שום מקום עבודה אינו מספיק "מוסרי" ו"ירוק" בשבילו, ובגיל 38 הוא מתנגד נמרצות שהחברה של אבא שלו תעבור לגור איתו ותתפוס את מקומה של אמו המתה כבר עשרות שנים...מג היא המפרנסת וחיה חיי עוני ממש. היא צריכה לחשב האם תוכל לקנות לחם לארוחה או תסתפק במנדרינה. הבית הטחוב בו הם חיים בעיירת דייגים גורם לה להתקפי אסטמה תכופים, היא עושה מאמצים לרַצות את החבר שלה, כשמה שהיא צריכה באמת זה להעיף אותו בבעיטה...ונראה שאין שום דבר שיגרום לה לשנות משהו את חייה העלובים והלא מספקים.

קניתי אותו בגלל "סופו של מיסטר Y" שאהבתי מאד. הוא חיכה על המדף המון זמן כי חששתי שיקלקל לי את הרושם מהספר הקודם. טעיתי. אפשר לראות דמיון רב בין מג קרפנטר לבין אריאל מנטו: שתיהן נשים מבריקות המתנהגות בטפשות בחייהן הפרטיים. שתיהן חיות כמעט בחוסר כל ולשתיהן תכונה - מקסימה מאד בעיני - של חוסר לחץ לסיים מטלות. סוג של נינוחות, שמחייבת את מג לבקש הארכות לכל משימה שיש לה מועד הגשה. שתיהן מתעניינות בנושאים רבים ומוכנות להתחיל לקרוא כדי ללמוד משהו חדש ולספק את סקרנותן.

הספר הזה עוסק בעולמו של סופר ובדרך בה הוא בוחר את הנושאים עליהם יכתוב. הוא אינו יודע כשהוא מתחיל את סיפורו מה יהיה כתוב בו בסופו של דבר. הרעיונות הרבים הנמצאים בספר - גם הם, כנראה, סימן הכר של הסופרת - פשוט נובעים ממנו ללא מאמץ. אחד המעניינים שבהם שואל האם הספרות מעצבת את החיים, דרך עיצוב העקרונות אליהם אנו שואפים? אין לרעיון תשובה בספר, אבל נראה לי שיש בזה משהו...אהבתי אותו מאד, סימנתי את סקרלט תומס כסופרת מלידה, שארצה לקרוא עוד ממנה, אם כי לפי הביקורות שהתפרסמו פה על הספר הזה - שרובן אדישות עד שוללות - נראה שאני במיעוט.


*”

“****


מאה שישים ושלושה עמודים, זה נחשב לנסות, נכון? אז ראבק, ניסיתי. ועוד עם הפקטור של "סופו של מיסטר Y" שהיה חתיכת ספר אינטיליגנטי, עד כמה שאני זוכר.
אבל כאן יש מין יצירה גרפומנית שמתכתבת עם המציאות, ושואלת שאלות מתחכמות על מה זה עלילה ומה עושה סיפור למה שהוא ומה בחיים הוא סיפור, מה שאולי היה מעניין לאורך 20 עמודים (כן, אני מגזים) אבל כל ההתחבטויות הרהוטות ואפילו חכמות האלה בסופו של דבר לא הזיזו לי שריר בפנים, שלא לדבר על איזה רגש, איזה עניין, איזה משהו. משהו! כי למה אנחנו פה, ברצינות? למה? אם לא להתרגש, אם לא לבכות קצת, לצחוק קצת, להימתח קצת, לחשוב קצת, להיות רציניים לרגע, להיות מופתעים פתאום, להיזכר, לחשוש, לבדוק גבולות, לדמוע, להתחרמן, להשתעשע, להגדיל את הידע, לפתוח תיבות פנדורה, להבין דבר מתוך דבר, להיגעל, להיגמל, לפתור, להבין, לדאוג, לאהוב, לשנוא, לשתוק... אבל בהחלט, בהחלט לא להשתעמם.

אז מאה שישים ושלושה עמודים. די. נקסט.

****”

“היקום הטרגי שלנו הוא רומן מפרי עטה של מחברת הספר "סופו של מיסטר Y". לאחר שהספר הקודם הפך לרב מכר היסטרי הספר השני התקבל בביקורות פשורות (ראו לעיל). אני לא מסכימה עם הביקורות השונות שכן אני חושבת שהספר מהווה דוגמאת ייחודית לדברים שונים שאפשר ללמוד מספרים, כגון כיצד לסרוג, פיזיקה וכיצד כותבים רב מכר.
תמצית הספר היא ההבנה שאפשר ללמוד הרבה דברים מספרים. אין פה רומן מתמשך או עלילה רבת פניות. אלא, ישנו קובץ שלם של רעיונות שונים שכל אחד מהם יכול היה להפוך לרומן\ספר עיון אבל המחברת בחרה לקבץ אותם יחד ולתתם בידה של מג קרפנטר, סופרת צללים מוצלחת שמנסה לכתוב רומן משלה אך לא מצליחה. יש לה אלפי רעיונות בראש, אך מרוב רעיונות לא רואים ספר אלא רואים עוד ועוד מחיקות ותיקונים.
הספר הזה אינו מתאים שמחפש עלילה מתפתחת בשלום מערכות עם אקדח במערכה הראשונה שיורה במערכה השלישית (ע"ע צ'כוב), אלא הוא כולל אוסף של רעיונות ומחשבות אודות ספרים, אנשים ומערכות היחסים בין האדם לאדם, האדם לספרו והאדם לכלבו. אני אהבתי.”