1. לא יודע איך לקרוא לזה

נגיד ובן אדם עובר ברחוב ובקרנו זרוק לו הומלס, האינסטינקט המיידי שלך הוא לתרום לו כמה שקלים.
אבל השאלה עבור מי אתה תורם?
אתה תורם כדי להשקיט את המצפון? אתה תורם למען ההומלס? או אתה תורם כדי שאי שם למעלה מישהו יסתכל ויגיד "כל הכבוד".. עשית צעד נוסף לעבר גן העדן המיוחל.
אם זה למען עצמך אז מה שווה התרומה?
כי אם ככה זה אז אין דבר כזה באמת אלטרואיזם.

אם גבר נולד עם מום מסוים, נגיד והוא קטוע רגליים או נגיד והוא בעל שיתוק מוחין והוא לא מוצא אהבה,
והוא לא מצליח לממש יחסי מין שהם דבר טבעי ונורמלי, לא כי הוא לא רוצה אלא כי הוא דחוי.
אז הוא הולך לזונה,
האם גם זה ניצול?
האם הוא צריך להתאפק כל חייו רק משום שאחרות דוחות אותו?

היום נכה מקבל כ 2,300 ש"ח בחודש. והוא לא בדיוק מצליח להשתלב במעגל התעסוקה,
יוצא בערך שהוא מקבל 80 ש"ח ליום.
איך אפשר להתקיים מ 80 ש"ח ליום? זה כאילו הממשלה אומרת לאנשים כאלו, זו הבעיה שלכם. קחו את הכסף ואם תתאבדו, זה לא נורא. אין לנו מה לעשות איתכם.

בשוויץ יש מקום שאם נגיד נמאס לך לחיות, אין בעיה. אתה משלם משהו כ 10,000 אירו או מה שזה לא עולה ואתה נפרד לעד.
פה במדינה מכריחים אותך לחיות,
לא רק שמכריחים גם קובעים לך מה יהיה אחרי שתמות.

אני למשל, לא מוכן שיקברו אותי,
את החתול שלי קברו תחת מצבה? לא
נמלים שרצחתי בילדותי נקברו? לא
אז למה פיסת זבל קוברים?
למי אכפת מי הייתי.
אז כתבתי שבמקום לזהם את הסביבה אחרי מותי אני מבקש לנטוע עץ. עץ זה דבר טוב, הוא יקלוט פחמן שישתחרר ממני וגם יניב חמצן וישמור על המאזן האקולוגי להבדיל מאבן.
ענו לי שזה לא אפשרי.
אפילו למות בשקט אי אפשר.

אז החלטתי שאני לא אמות בטבעיות.

נמאס לי מאנשים שמזהמים את הסביבה,
אם יכולתי הייתי שורף את סניפי איקאה ואת כל מתחמי הקניות הענקיים האלו.
אנחנו מבזבזים המון אוכל, אנחנו יכולים לתקן רהיטים ומוצרי חשמל במקום להשליך אותם מיד לפח, אנחנו יכולים ליצור ולחסוך באנרגיה ולדעת שאנחנו לא לבד, במקום להמשיך להרוס יערות ולזהם את המים ואת החלל.
ובמקום לשריין את עצמנו לנצח,
לתת לאחרים

ההומלס שזרוק בתל אביב, אותו לא מעניין שממשלת ישראל קונה צוללת חדשה במיליארד ש"ח, הוא עוד כמה שבועות ימות ממנת יתר.
ההפסד הוא שלנו.
צוללת לא תגן עליו יותר.

ה 3 ש"ח שזרקתי לו לא יעזרו, הם רק ינקו לי את המצפון.
צריך שינוי אמיתי.

נכתב לפני 8 שנים ו-6 חודשים

2.

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים

3.

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים

4.

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים

5.

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים

6. שלוש לפמת בוקר . עוד 4 וחצי שעות עד תום המשמרת

אז איפה היינו , סיפרתי על העבודות .
הפעם נתעמק בעבודה הכי מוזרה שעבדתי בה וזה מוכר בחנות למוצרי סקס .
זה לא שאמרתי לעצמי , היי בא לי לעבוד בעבודה מוזרה , הבה אחפש אחת כזו , זה קרה כמו כל דבר בחיים , במקרה

בן אדם הולך לתומו ברחוב , רואה מודעת דרושים . סתם מתוך סקרנות נכנס ושואל אם זה עדיין רלוונטי , אומרים שכן
אתה מתעניין ? אולי
השכר בסדר ?
יש מקום לשיפור

שואלים אותך , יש לך ניסיון ?
מה עונים במצב כזה ?
אמרתי לו תראה , פעם יצא לי לחלק פלייארים ברחוב , הרגשתי שאני חייב לשמור את עניין שטיפת הכלים לעצמי בלבד
פלייארים זה לא מספיק הוא עונה ,
פה אתה לא עובד רק עם ניירת , פה אתה עובד עם אנשים

ואנשים שנכנסים לחנות של מוצרי סקס , הם לא אנשים מוזרים בהכרח . רובם נורמטיבים , מה שהם רוכשים זה לא בדיוק נורמטיבי
עם הזמן אתה לומד לשווק את הסחורה ,
וכשבעל המקום מרוצה הוא אפילו סומך עלייך בעיניים עצומות לדבר עם הספק על מה כן להביא לחנות ומה לא ,
הספק אומר , קח אחד תנסה
אז לקחתי

עם הזמן התרגלתי גם לנוכחות של נשים בחנות ,
נשים לא רוכשות סרטים , נשים זה עולם אחר
נשים מחפשות מגוון

גילתי שגם פלח השוק שמבזבז את הכסף הגדול הוא נשים , גבר מגיע ומבקש סחורה שמסתכמת ב 35 ש"ח . אנחנו חיים בעידן שסרטי פורנוגרפיה מופצים חינם ברשת
זה יוצר סחורה שאין לה ביקוש , במיוחד סרטים .
ערכם יורד אבל עדיין יש אספנים למינהם , אז אתה מוכר 5 סרטים ב 60 ש"ח
אמנם יש הפסד
אבל גם יש רווח , מקום התפנה על המדף לסחורה יותר אטרקטיבית

עם הזמן אתה גם לומד לכבד את הלקוחות שלך , שמתי לב שאנשים שנכנסים רוצים להיות לבד , להסתתר אז הייתי מעמעם את האורות
זה הוביל לבעיית גנבות

היו גם מקרים לא נעימים , למשל כשרק הייתי טירון .
הייתה לי בקשה לבובות , הקונטציה שלי הייתה לבובות ברבי או בובות בוב ספוג
זה מראה על תמימות
לאט לאט למדתי שיש בובות אחרות , בובות "שעשועים"
זה קרה אחרי שסידרתי את הסחורה
המנהל אמר לי , תראה כדי להיכנס לעניינים אתה צריך להכיר את מה שאתה מוכר , תעשה לך סדר
זה הוביל לבעיה
זה שהחליף אותי במשמרת לא אהב את זה שהוא לא מצא שום דבר במקומו
אז הפסקתי

בינתיים המכירות המשיכו לצנוח
עננת פיטורין ריחפה מעלי ראשי
הצעתי לבעל המקום להקים מעין בית קפה עם חנות הסקס , אמרתי לו שזה קונספט מעולה
אפילו בחנויות הספרים זה עובד
רק פה למשל אדם יקנה מגזין זימה , ישב לו עם קפוצ'ינו ויספוג את תרבות המקום
הוא לא אהב את זה

אז חזרתי למצב הקודם
אנשים מוזרים החלו לפקוד אותי מידי יום , היו גם כאלו שנשארו לשבת ולארח לי חברה בבדידותי
חלקם היו מאוד אינטילגנטים
חלקם מוזנחים עקב בדידות קשה

לכל אחד ניסתי למכור דגם חדש של "מכונה לשיפור עצמי" המחיר היה בסביבות 800 ש"ח
לצערי לא הצלחתי

חלפו חודשיים תמימים ומצאתי את עצמי מפוטר ,
העילה קיצוצים
החשד שלי : לחץ שהופעל מזה שמחליף אותי במשמרת
עתיד המקום : אין לי מושג אם הוא עדיין מופעל

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים

7. העבודות שלי בת"א - מחייה כסטודנט תפרן עד לפחות תפרן :

העבודה הראשונה שלי הייתה שליחויות עם אופניים , הייתי עובד אצל בעל מאפייה בשכונה בעיקר בלשלוח פיתות למסעדות פרטיות .
בהתחלה הוא שאל אותי אם אני מכיר את האזור ?
עניתי שכן למרות שלא הכרתי .
אז לא היה טלפון חכם , היה לי מפה ענקית מאלו שקונים בסטימצקי והצמדתי אותה ללוח שאותו קשרתי לאופניים
הייתי מקבל ממנו על כל משלוח 20 ש"ח , ובכל משלוח הייתי צריך להגיע לבערך 8,9 מקומות באזור מסוים

אחר כך עבדתי כשוטף כלים בלילה בבית קפה בבוגרשוב , הבעלים היה נחמד
אני הייתי קצת פחות נחמד כי כל הזמן הייתי גונב ממנו , פעם זה היה עוגיה , פעם קפה . דברים קטנים
אבל הוא יצא גבר - אפילו זכר את יום ההולדת שלי .
אחר כך הוא סגר את העסק כי נכנס לחובות ומאז לא ראיתי אותו

אחר כך עבדתי בחנות שמכרה צעצועי סקס וסרטי פורנוגרפיה ,הייתי נתקל בטיפוסים מאוד מוזרים ...

אחר כך לא עבדתי שנה וחצי אלא רק למדתי

משם עברתי לפלאפל , עבדתי כשוטף כלים ואחר כך הייתי מכין מנות פלאפל

ומשם הסיוט נגמר , זה היה בשנה השלישית
עבדתי בספריה של האוניברסיטה , זה היה כיף

ואז התקבלתי לטבע - טבע !!!!!!
בראיון שאלו אותי לגבי ניסיון , השבתי בהסכמה שניסיון זה חשוב .
אבל לא קיבלו אותי ככה
שלחו אותי ועוד 40 אנשים לעבור יום מיון ברמת החייל , עשיתי מבחנים , ראיון אישי , ראיון קבוצתי , עבודה בקבוצות , עבודה במחלקות ועוד כל מיני שטויות
ואז שלחו אותי לבית
אחרי שלושה שבועות קראו לי שוב
עשו לי עוד פעם ראיון , הסבירו לי על התפקיד ,עשו לי סיור בכל המתחם , הסבירו לי על כל דלת ודלת , על האבא והאמא של הפרויקט , על החשיבות ואז קראו לי שוב ,
עשיתי ראיון אצל המנהל
החתימו אותי על טפסים
ואמרו לי להגיע ביום ראשון לירושלים כדי לעבור קורס
4 חודשים ממש משעממים אבל שילמו לי עליהם אז הייתי אסיר תודה חלפו ותמו ואז שלחו אותי לעשות מבחנים
עשיתי מבחנים
ואמרו לי תמתין , המתנתי באותו יום
ואז אמרו לי יצרו איתך קשר , חזרתי לת"א
ובאמת יצרו איתי קשר
ואז התחלתי לעבוד

מאז לא התקדמתי לשום דבר .

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים

8. תל אביב

10 שנים מהחיים שלי חייתי בתל אביב ואני לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שהגעתי לשם
הדירה הראשונה ששכרתי הייתה ברחוב אבולעפיה , מרחק יריקה מהתחנה המרכזית
18 מ"ר , חום מחניק , כלא לעומתו היה גן עדן .
אני זוכר את היום ההוא כאילו זה קרה אתמול
אחרי שסיימתי להכניס את כל החפצים לדירה ,רצינו ללכת לים כי הדירה לא עשתה טוב ללחץ דם
ובשדרות וושינגטון , זה היה בערב ראינו 2 הומלסים מתקוטטים
בדרך חזרה לא הייתה נפש חיה ברחוב , פחד מוות . זה היה אזור של מחסנים , נגריות , מרפדיות והיו כמה זונות נרקומניות ליד הדלת של הבניין
בשבוע הראשון שחייתי שם הייתי בוכה בלילה
זה היה סיוט

עם השנים התרגלתי , מה לא עברתי שם - בעלי דירות חמדנים , עבודות בזויות , לימודים מתישים , אישה אחת שהציעה לי ללון במרתף ברחוב אוסישקין בתמורה ל 1,400 ש"ח ובסוף חתמתי על חוזה והדירה הוצפה יום אחד כשהביוב התפוצץ.
ואז עוד פעם לחפש דירה ,והמעבר התיש אותי , פעם זה היה לשכונת התקווה ופעם ליפו ופעם גם מצאתי את עצמי לן ברחוב
ומה לא עברנו ,
פריצות לבתים - אבל לא היה מה לגנוב אצלי תודה לאל אז השאירו לי מזכרת בדמות פיפי , הצעות לסקס מזונות נגועות באיידס ,עוד פעם מעבר ואפילו שדדו אותי פעם באיומי סכין ברחוב .
כאב לי על השדד כי היו לי רק 15 ש"ח אבל הוא קיבל את זה ברוח טובה .

אני זוכר שכשסיימתי ללמוד ומצאתי עבודה אמרתי לעצמי , הנה הסיוט נגמר
מעתה אני אמצא מקום נורמלי לגור בו ,
אבל לא מצאתי .
גרתי בדירת 2 חדרים בקרליבך על הכביש עם נוף לסינימטק בתמורה ל 4,000 ש"ח בשנה הראשונה עוד הרשתי לעצמי לקנות אוכל מהסופר
בשנה השנייה הוא רצה 5,000
אמרתי שאין לי
"אין אז אין " הוא ענה לי , אז הלכתי לחפש מקום אחר

אז עברתי לגאולה , זה ליד הים . דירת חדר וחצי מעל הגג . שילמתי 2,100
אבל היה עובש בקירות והסיד התפורר מהלחות והקרבה של הים אז עזבתי

באותו זמן חבר שלי ובת הזוג שלו רצו לעזוב , הם שכרו חדר ארוך ברחוב שנקרא סמטת התבור זה ליד שוק הכרמל .
אז הלכתי לשם , שילמתי 2,500
היה לי הכל , שקט , רחוב נעים , קרוב להכל . הייתי רואה את מירי אלוני ,את זה שדומה ליורם קניוק ומיכל ינאי
עושה קניות בזיל הזול ומידי פעם כשהירקן היה גונב אותי בחצי שקל הייתי גונב גם לו 2 תפוחי אדמה או עגבניות .

רק מה , היה לי גג נדיב שנתן לרוח ולגשם להיכנס .
ככה זה המשיך
עד שנשבר לי
אז עזבתי

בעל הדירה אמר שאני ילד טוב
אני אמרתי לו שהיה לי העונג לחיות בדירה המתפוררת שלו אך אני חושב שהגיע הזמן שארשה לעצמי מגורים נורמלים בלי לקפוא למוות בחורף
הוא טען שהוא יכול לשים דבק והרוח והגשם לא יחדרו
סירבתי בנימוס ועזבתי

עזבתי לעיר אחרת , אפילו הצלחתי למצוא 2 וחצי חדרים במחיר שאני יכול להרשות לעצמי גם לאכול וגם לצאת מידי פעם לתאטרון או לקולנוע
אבל עדיין אני חש צביטה
בתל אביב זה היה אחרת , כשגרתי בה שנאתי את הרעש ואת הנרקומנים מתחת לבית , את העליבות , את המרחק עד לאוניברסיטה שהוציא לי את הנשמה בכל פעם כשהייתי צריך לדווש עם האופניים
היום אני מתגעגע .

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים

9.

נכתב לפני 9 שנים ו-1 חודשים