בתור התחלה- זה ספר מעולה. ספר ילדים חביב, שאם הוא היה על בני אדם ולא על ארנבונים הוא היה נחשב לספר אימה. כי ארנבונים מותר לרצוח, אבל ברגע שזה מגיע לילדים זה הופך להיות ספר אימה, אבל מי אני שאתווכח. גם לא ילדים יכולים ליהנות בהחלט מהספר, ואני בהחלט ממליץ להם.
הספר כולל אוסף אגדות על אל אחאיירה, ארנבון חכם שהוא כמו אל הארנבונים. לדעתי אלו אוסף אגדות חמודות, שבהחלט מוסיפים לספר, וגם משתלבות יפה בעלילה.
דבר נוסף שיפה בספר – הוא ריאלי. החיות הן חיות. הם מתנהגות כמו חיות. זה לא כמו חוות החיות שהחיות עובדות בשדה, בונים מבנים, והולכים על שתיים. החיות ( כמעט ורק ארנבונים ) מדברות, ויש להם מודעות עצמית, אבל הן חיות בכל המובנים הפיזים – ארנבון ינסה ללקט אוכל ( לסלפף כלשון הספר ) כמו ארנבון, ישן כמו ארנבון ויחיה כמו ארנבון. אבל בניגוד לשטוחלנדיה, אוסף ההסברים על חיי הארנבונים לא לוקחים חצי ספר, אלא משתלבים ובהחלט מוסיפים לקריאה הכללית. ( הערה על שטוחלנדיה – רעון חמוד, קצת חופר, מלא בהסברים משעממים על ההבדל בין ההתנהגות שלהם לשל יצורים ב3 ממדים. פרי המלצה ש המרצה לאינפי א' )
העלילה הכללית והרעיונות המוצגים בספר טיפה רדודים, אבל אין דבר – זה אחרי הכל ספר ילדים. בנוסף, לא כל ספר צריך להיות עמוק, אפשר ליהנות גם מספרים כגון פרהנייט 451 או שחקן מספר אחת ( ספר שיום אחד אני אכתוב עליו ביקורת ארוכה ונוקבת. אחרי שאני אסיים את רשימת הקריאה שלי – משימה די בעייתית, בהתחשב בעובדה שהיא מתרחבת מהר יותר משאני מספיק לקרוא ... ). הבעיה הקצת יותר מעצבנת בעובדה שזה מיועד לילדים – זה לא תומס הובס. כשקראתי את הספר לראושנה, לפני כמה שנים, לא היה לי שום מושג בשיטות ממשל שונות, והיווצרות ממשל, אז לא הבנתי חלק מהרעיונות המובאים בספר. זה שלא הבנתי לא ממש הפריע לי, פשוט כי אין כל כך רעיונות, ואלה שיש מוזכרים כדרך אגב ואז עוברים נושא, ואותי באופן אישי זה טיפה משגע. זה כמו אחד הקורסים השנואים על בתואר במדעי המחשב - "מבוא לניהול רשתות תקשורת". על כל שאלה שעניינה אותי ולא ידעתי את התשובה לפני הקורס, המרצה ענה משהו בנוסח "זה לא לחומר, זה מופיע בקורס לטלפוניה". כל נושא בקורס ( וגם בספר גבעת ווטרשיפ ), הוא נושא שלם לקורס במקרה הטוב, ולתואר שני או דוקטורט במקרה הרע. אתה לא יכול לכתוב ספר שעוסק בשיטות ממשל לילדים ומשווה ביניהם, זה פשוט לא עובד טוב. ( הסיפור העצוב של אותו הקורס היה כשביקשתי מהמתרגל לענות טיפה יותר, ומפה שם הוא תמצת לי את כל העבודה שלו לתואר שני. זה היה השלב שחשבתי לעבור משכבת השיחה לשכבת הרשת, שם לפחות יש פרוטוקל RIP... )
---אזהרת ספויילר---
אחד מהרעיונות שאני רוצה לבדוק ואני יודע שזה יהיה בלתי אפשרי – האם אזרחי ברית המועצות היו שמחים יותר. פגשתי פעם זוג רוסי, שטען שבברית המועצות הם לא חשבו שיש להם מחסור, להפך, הם היו מאושרים כי הם חיו חיים מלאי משמעות, ואז הם עלו לארץ והכל נהרס כי הכל סובב סביב הכסף. אז נכון, אזרחי ברית המועצות או ארנבוני אפרפה סובלים ממחסור במזון ומשטר טוטליטרי כבד, אבל מי אמר שזה רע?
---סוף אזהרת ספויילר---
אז אחרי כל הנאום על הפוליטיקה של הספר – קצת על הספר עצמו:
אני קראתי את הספר בגרסא הישנה שלו, מ1976, לפיכך אולי ייתכן שינוי קל בשמות. הסיפור מתחיל מארנבון קטן בשם חומש, שמרגיש שמשהו רע עומד לקרוא לארנבייה. כולנו מרגישים מדי פעם דברים רעים, אבל כשחומש מרגיש משהו זה שונה, לרוב כדאי להקשיב למה שחומש מרגיש. חומש מספר על החלום שלו לאחיו – לוז, והם מחליטים ביחד לברוח. הם אוספים כמה חברים ויוצאים באופן בלתי חוקי לעבר מסע גדוש באויבים וסכנות, בדרך אל הגבעות הנכספות. בדרך הם פוגשים ארנבונים וחיות שונות, לוז מנהיג הקבוצה נאץ לבחור החלטות לא פשוטות – האם להלחם? לברוח? לכרות ברית? האם לוז וחבורתו יעברו בשלום את כל המסע הארוך? כל זאת ועוד בספר.
אז לסיכום, אחרי שהסברתי את דעתי בקשר לממשל מדיני, אל תגרמו לדעות שלי למנוע ממכם לקרוא את הספר. אם אתם לא מסכימים אם הדעות שלי, מה שבהחלט הגיוני, אז יכול להיות שאפילו תיהנו יותר. זה ספר מצוין, גם בתור ספר ילדים, וגם בתור הפסקה נחמדה בין ספרים כבדים יותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
