ביקורת ספרותית על אמה (מהדורה חדשה) מאת ג'יין אוסטן
ספר מעולה

---

אני מתעוררת לבוקר אביבי בהייברי, כפר קטן באנגליה, עשרים וחמישה קילומטר מלונדון. ההכנסה שלי, שלושים אלף פאונד לשנה, ומעמדי, אצולה כפרית נינוחה, מאפשרים לי להחליט איך לבלות (או לבזבז) את היום שלי. אני יכולה לבקר את הזוג ווסטון, אומנתי לשעבר, או לטייל עם הרייט או מר נייטלי, גם ג'יין פיירפקס ומיס בייטס זקוקות לתשומת לב, במיוחד מפני שמצבן הכלכלי ירוד למדי.

את הביקורים אני אקדיש לפטפוטים ורכילות, אחר הצהריים, מן הסתם, אם סדר יומי העמוס יאפשר לי, אנגן קצת על הפסנתר שלי. בערב, יכול להיות שנזכה לביקור גומלין של פרנק צ'רצ'יל ונשחק קלפים ביחד. אנחנו נרכל בציחקוקים על הזוג אלטון, הכומר הנפוח, שניסה לחזר אחרי, ואשתו, אוגוסטה, אשה קולנית, יהירה וטיפשה עד אימה, שגאה כל כך באחותה העשירה ובגיסה שיש לו מרכבות לאנדאו.

אני, אמה וודהאוז, סנובית איומה, אינטליגנטית וחכמה, נחושה שלא להינשא לעולם ועסוקה בשידוכי כל האנשים פנויים שבכפר שלנו. כמובן שאני שדכנית כושלת למדי, וכל המדדים השכליים שלי מתמוטטים מול ענייני הלב והאהבות, שבוררות, אמנם, הכנסה כספית ומעמד חברתי, אבל מפלסות דרך בקשיים והורסות את כל התכנונים שלי.

בסוף, גם אני אתאהב, או אגלה שהייתי מאוהבת מזמן, ורק יהירותי עמדה כמו מסך מול עיני.

כאחרית דבר, תכתוב בעוד מאתיים שנה, איזו ד"ר מרי פ' ברואר, מרצה לספרות, שאני הגיבורה הנהדרת ביותר של ג'יין אוסטן. אבל אפרתי, שתפרוש להלן את משנתה, תתווכח איתה קשות, מפני שאפרתי בטוחה שאהבה ודעה קדומה הוא ספר טוב בהרבה.

*****************

טוב, אז נניח לאמה וודהאוז להתכנס בחזרה לבין דפי הספר, ממילא היא גאוותנית ויהירה ובעלת ביטחון עצמי מופרז (מעמדה מאפשר לה ומקנה לה זכויות יתר) ועדיף שלא תשמע, שאני אוהבת את אליזבת בנט הרבה יותר.

ואני לא היחידה. אולי מבקרי ספרות מעדיפים את אמה, אבל בני תמותה פשוטים כמוני, בטוחים שגאווה ודעה קדומה היא יצירת מופת מופת מופת, בעוד אמה, היא יצירת מופת. ההוכחה הפשוטה היא, שהמון העם הנבער, כמוני וכמו עוד מיליוני בני תמותה פשוטים, מכנה משותף נמוך ורחב, קראו את גאווה כמה פעמים והתענגו על הסדרה של הבי.בי.סי. וראו את הסרט וגם יודעים שיש עוד הרבה יצירות מאוחרות, שמתכתבות עם גאווה, בעוד אמה זכתה להרבה פחות כבוד.

אבל מה אנחנו יודעים, רודפי עלילות סנסציוניות שכמותנו.

מה הבעיה של אמה? הבעיה העיקרית היא, שהעלילה היא בעיקר הלוך נפש ותכנונים ודיבורים וברבורים וביקורים ורקימת שידוכים וגיבורים לא מאוד מעניינים, בעוד גאווה ודעה קדומה הוא סיפור נפתל ומרתק, עם גיבורים מתחלפים, עם מחלות ואובדנים, מטומטמים גמורים וציניים מבריקים, אנשים מקסימים וגאוותנים יהירים, עם לבבות שבורים וצער בלתי נתפס, עם אי הבנות ושגיאות וראייה מוגבלת, כנגד חזון והתגברות על דעות קדומות.

סלחי לי, אמה, כבודך במקומך מונח. את נהדרת ורלבנטית גם בהיותך בת מאתיים. את יצירת מופת משעשעת ומבריקה, אבל אין בך אותו לב רומנטי אפל שמתרסק למיליון רסיסים כדי להתחבר מחדש בפרץ דמעות בלתי נשלט.

לא, אמה, יקירה, למרות שכלך, למרות מעמדך, למרות טוב טעמך, אני אוהבת את אליזבת פי כמה.

ואת, ג'יין אוסטן המופלאה, לו רק לא מתת בדמי ימיך, אילו יצירות היית מביאה לאוויר העולם.

ותודה לשי סנדיק, אבל גערה קטנה באוזן. ההגהה אינה מושלמת, נפלו כמה שגיאות שאין מקומן בתרגום של יצירות מופת.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על אמה (מהדורה חדשה)