ביקורת ספרותית על אמה (מהדורה חדשה) מאת ג'יין אוסטן
ספר טוב

---

לפני שנים, כשניסיתי לקרוא ספר של ג'יין אוסטן, הגבתי דומה מאד למה שמישהו כתב פה בביקורת "ג'יין אוסטן לא בשבילי! לעולם לא אקרא אותה!". אחרי מספר שנים התעקשתי, לשמחתי. הבנתי - אני חושבת - איך צריך לקרוא אותה: לא להתקומם על תובנותיה תוצר המאה ה - 19, לא להתווכח איתה, לתת לה לספר את הסיפור בקצב שלה גם אם נדמה לי שכבר הבנתי, זוזי הלאה. ובאמת גליתי סופרת מעניינת, שכתיבתה מקיפה את עולמה ומאפשרת לי לרגעים להיות חלק ממנו.

את אמה קראתי עכשיו לראשונה בעקבות הביקורת המעולה של עדי (תודה!), וגליתי משהו חדש על הסופרת שלא ראיתי קודם: אירוניה! היא מתייחסת אל גיבורתה באירוניה ובחיבה, ומציירת דמות ברורה. זו שבטוחה שהיא יודעת הכל, בעיקר היא יודעת מה טוב לאחרים, מכורה לזיווגים ומניפולציות, מארגנת לה את העולם כמו שנראה לה שהוא צריך להיות ואין בה גרם אחד של מודעות עצמית, שהיה מאפשר לה להתבונן - וגם לראות - את מה שעומד מול עיניה. תודו שאתם מכירים אותה - לי היא מוכרת אישית. בשנים שחלפו מאז נכתב הספר ממשיכים לנפק "אמות" חדשות מדי פעם.

עוד איפיון מעניין שנתקלתי בו בספר הוא דמות האב ההיפוכונדר: זה שמבלה שעות ארוכות בדאגה לבריאותו, מודד את צעדיו בחוץ, בטוח שמזג האוויר קשר קשר נגדו, מרוכז בעצמו ומעביר את חייו בעיסוקים כמו התעטפות בבגדים ודאגה. גם בספר "האשה בלבן" מופיע תאומו הזהה (בדמות הדוד) ולדעתי פרויד היה חוגג על אנשים אלה שויתרו על חיים תמורת נעלי בית. בעצם, הוא חגג עליהם...

אז מה יש לי לומר? אהבתי את הספר. הוא שיעשע אותי וגרם לי הנאה. הוא אמנם דורש סובלנות וסבלנות, התרגום של רנה קלינוב ארכאי אך מסתדר היטב עם הסיפור האיטי. אבל מצחיק, אחרי שאתה מתרגל ונכנס לקצב אתה רואה כמה דמיון יש בין אנגלים במאה ה - 19 לשכנה בבאר-שבע...

*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אמה (מהדורה חדשה)