ביקורת ספרותית על כוכבי הכלב מאת פיטר הלר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 באוגוסט, 2017
ע"י יוֹסֵף


אני לא זוכר מתי קראתי לאחרונה ספרות דיסטופית, אני חושב שזה היה כשקראתי את 'הדרך', אולי גם 'תחת כיפת השמים' יֵחשב על הסוגה הזו. אבל הנה בשבוע-שבועיים האחרונים קראתי שני ספרים מהז'אנר. אני עדיין בחיים, ואפילו רוצה עוד. הראשון היה 'תחנה אחת עשרה', שאולי עוד אכתוב עליו בהמשך, והשני הוא הספר הזה.

כמו שכתבו קודמי, שבזכותם הגעתי לספר הזה (תודה אלון ויעל), זה כנראה לא ספר דיסטופי קלאסי. הייתי מגדיר אותו כספר על הקיום האנושי בעולם שאחרי גוויעת האנושות.

היג הוא אדם בודד, בעולם כמעט ריק מאדם, שנאחז בכל כוחו בדברים המעטים שנשארו לו מהעולם הקודם. הכלב שלו, מטוס 'סֶסנה' (Cessna) משנת 56', כמה ספרי שירה וזיכרונות. ויש לו את בנגלי, הטיפוס הקשוח וחסר הרגישות, שברית החברות התמוהה ביניהם, בשדה תעופה קטן ונטוש למרגלות הרי הרוקי, בעולם שבו אדם לאדם זאב כפשוטו, היא מה שמחזיקה אותם בחיים כבר 9 שנים.
זהו ספר, על אדם רגיש, שמנסה לגונן על האנושיות שלו בעולם שומם ואכזרי שאין בו מקום לחמלה. אבל לגונן עליה ממה? בשביל מה? ומהי בכלל אנושיות בעולם ריק, ומה משמעות ערכים ומוסר בהעדר חברה, ותרבות וציוויליזציה. איך בונים חברה מחדש? איך יוצרים קשרים חברתיים כאשר כל הולך על שתיים מהווה איום ברור ומידי. פתאום האמנה החברתית של הובס ורוסו הופכת מניסוי מחשבתי במדעי המדינה למציאות חיים.
אבל למרות הכל, ולמרות המחשבות והלילות הארוכים והחשוכים, והשקט הלתי נתפס הפרוס על כל המרחב, ועל ההרים והנהרות שהיג מרחיק אליהם מזמן לזמן למסעות ציד ודיג, היג שומר על שאריות של אנושיות. וכך בעקבות אבדן וייאוש, הוא יוצא לבסוף למסע חסר פשר ותכלית שאולי יביא אותו למקום יותר טוב. ואולי, אולי הוא יצליח למצוא קשר אנושי פשוט ויקר ערך עד מאוד.

ספר מצוין, כמעט פואטי, הייתי אומר פואטיקה-פוסט-אפוקליפטית. תיאור הנופים, מסעות הציד והדיג של היג, המרחבים הריקים ומערכת היחסים שלו עם הכלב ועם עצמו ובדידותו מתוארים בדיוק, בחסכנות, ובעומק רגשי שובה לב.

מומלץ!
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני חודשיים)
פואמטה, משפט גאוני! אני חייבת להשיג את הספר של אפשטיין.
פואנטה (לפני חודשיים)
הנזירים שאלו את מורה הזן: "מה לעשות אם סוף העולם מגיע?".
המורה ענה: "אם נשאר לכם זמן, אז מזגו את התה לספל. אם לא – שתו ישר מהקנקן".
(מכמונת געגועים לפניך / אלכס אפשטיין)
גלית (לפני חודשיים)
חחח מחשבות,שנון הילד.
אפרתי (לפני חודשיים)
אין מונח בעברית. אבל באמת זה לא תמיד ספר אפוקליפטי. וכך מגדירה את זה חברתנו ויקי: דיסטופיה (באנגלית: Dystopia) היא ניגודה של האוטופיה, כלומר, מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים שליליים. בספרות ובקולנוע, חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות או בדיקטטורה שלטונית וניצול האנשים.
פואנטה (לפני חודשיים)
נשמע טוב.
וכשמיקמת אותו יותר גבוה ביחס ל"תחנה אחת עשרה" (שהוא, איך לומר? הממממ...), יש בהחלט סיכוי שאקרא. נוסף לרשימה.
נעמי (לפני חודשיים)
טוב לקחתי אותו היום.
מישהו מוכן להגדיר לי בכל זאת מה זו כן דיסטופיה (ואיך אומרים אותה בעברית)?
יוֹסֵף (לפני חודשיים)
תודה אפרתי וכרמליטה. אין מה לפחד :)
יוֹסֵף (לפני חודשיים)
תודה רויטל. אשמח לקרוא את תובנותייך לכשיהיו :)
כרמליטה (לפני חודשיים)
סקירה מרתקת. תודה.
קצת מפחיד אותי.....
אפרתי (לפני חודשיים)
עבר לרשימת ההכרחיים.
יוֹסֵף (לפני חודשיים)
תודה אלון. כמובן שאין קורלציה הכרחית בין דיסטופיה לפוסט-אפוקליפסה. דיסטופיה הוא מושג רחב בהרבה שכולל סוגות רבות, ביניהן גם האפשרות לכלול את הז׳אנר הנוכחי, ואת כולן לא קראתי תקופה לא קצרה. הגדרה של דיסטופיה היא רחבה ורלטיבית. יש כאלו שסוף העולם יחשב להם אוטופיה. לדוגמא, לבנגלי סוף העולם נראה כמו אוטופיה.
רויטל ק. (לפני חודשיים)
הוספתי לרשימה.
ביקורת טובה ומשכנעת.
יוֹסֵף (לפני חודשיים)
תודה אפרתי. תחנה אחת-עשרה הוא ספר טוב. לדעתי הספר הזה עולה עליו באיכות הכתיבה בעומק ובריאליזים שלו.
יוֹסֵף (לפני חודשיים)
תודה סאקוט. מחשבות, תנסה, קיימת סבירות שתאהב:)
יוֹסֵף (לפני חודשיים)
תודה יעל. הוא באמת יוצא מן הכלל!
מחשבות (לפני חודשיים)
סקאוט וגלית, הייתי מורה, והתשובה היא: השליח של הפיצה.
אלון דה אלפרט (לפני חודשיים)
ספר אדיר. אהבתי אותו מאוד. וכמובן, ״סוף העולם״ או ״קץ האנושות״ אינו מקביל כלל ועיקר למושג ״דיסטופיה״, למרות הנטייה להצמיד אותם יחד
אפרתי (לפני חודשיים)
סיימתי שלשום את תחנה אחת עשרה, בהחלט ספר מעולה. ביקורת טובה, כרגיל.
בוב (לפני חודשיים)
ביקורת נהדרת. סימנתי לעצמי את הספר. תודה.
גלית (לפני חודשיים)
עכשיו סיקרנת,איזו תשובה?
סקאוט (לפני חודשיים)
מחשבות, אתה מורה?
סקאוט (לפני חודשיים)
בהחלט שסיקרנת, יוסף. תודה על סקירה הכתובה היטב!
מחשבות (לפני חודשיים)
משכנע מאוד. פעם, בשיעור הבעה, ביקשתי מהתלמידים לכתוב חיבור בנושא: האיש האחרון בעולם ישב בחדרו. פתאום דפיקה בדלת.
תלמיד אחד נתן תשובה מאוד לא צפויה.
yaelhar (לפני חודשיים)
כמה אני שמחה שאהבת אותו!
לדעתי זה ספר יוצא מהכלל באווירתו המהורהרת ובשאלות שאין להם תשובה שהוא מנסח. יופי של ביקורת.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ