ביקורת ספרותית על כוכבי הכלב מאת פיטר הלר
ספר מעולה

---

אני לא זוכר מתי קראתי לאחרונה ספרות דיסטופית, אני חושב שזה היה כשקראתי את 'הדרך', אולי גם 'תחת כיפת השמים' יֵחשב על הסוגה הזו. אבל הנה בשבוע-שבועיים האחרונים קראתי שני ספרים מהז'אנר. אני עדיין בחיים, ואפילו רוצה עוד. הראשון היה 'תחנה אחת עשרה', שאולי עוד אכתוב עליו בהמשך, והשני הוא הספר הזה.

כמו שכתבו קודמי, שבזכותם הגעתי לספר הזה (תודה אלון ויעל), זה כנראה לא ספר דיסטופי קלאסי. הייתי מגדיר אותו כספר על הקיום האנושי בעולם שאחרי גוויעת האנושות.

היג הוא אדם בודד, בעולם כמעט ריק מאדם, שנאחז בכל כוחו בדברים המעטים שנשארו לו מהעולם הקודם. הכלב שלו, מטוס 'סֶסנה' (Cessna) משנת 56', כמה ספרי שירה וזיכרונות. ויש לו את בנגלי, הטיפוס הקשוח וחסר הרגישות, שברית החברות התמוהה ביניהם, בשדה תעופה קטן ונטוש למרגלות הרי הרוקי, בעולם שבו אדם לאדם זאב כפשוטו, היא מה שמחזיקה אותם בחיים כבר 9 שנים.
זהו ספר, על אדם רגיש, שמנסה לגונן על האנושיות שלו בעולם שומם ואכזרי שאין בו מקום לחמלה. אבל לגונן עליה ממה? בשביל מה? ומהי בכלל אנושיות בעולם ריק, ומה משמעות ערכים ומוסר בהעדר חברה, ותרבות וציוויליזציה. איך בונים חברה מחדש? איך יוצרים קשרים חברתיים כאשר כל הולך על שתיים מהווה איום ברור ומידי. פתאום האמנה החברתית של הובס ורוסו הופכת מניסוי מחשבתי במדעי המדינה למציאות חיים.
אבל למרות הכל, ולמרות המחשבות והלילות הארוכים והחשוכים, והשקט הלתי נתפס הפרוס על כל המרחב, ועל ההרים והנהרות שהיג מרחיק אליהם מזמן לזמן למסעות ציד ודיג, היג שומר על שאריות של אנושיות. וכך בעקבות אבדן וייאוש, הוא יוצא לבסוף למסע חסר פשר ותכלית שאולי יביא אותו למקום יותר טוב. ואולי, אולי הוא יצליח למצוא קשר אנושי פשוט ויקר ערך עד מאוד.

ספר מצוין, כמעט פואטי, הייתי אומר פואטיקה-פוסט-אפוקליפטית. תיאור הנופים, מסעות הציד והדיג של היג, המרחבים הריקים ומערכת היחסים שלו עם הכלב ועם עצמו ובדידותו מתוארים בדיוק, בחסכנות, ובעומק רגשי שובה לב.

מומלץ!

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על כוכבי הכלב