ביקורת ספרותית על כוכבי הכלב מאת פיטר הלר
ספר טוב

---

אולי נדמה לי אבל דיסטופיות נפוצות היום יותר משהיו נפוצות בעבר. אולי בגלל נבואות הזעם המבטיחות את מות העולם אותו היכרנו מנשק שאיבדנו בו שליטה, ממגפה שאיבדנו בה שליטה או מקידמה שאיבדנו בה שליטה? כך או כך די הרבה ספרים נכתבו על הנושא הזה, והספר הזה אינו מחדש דבר בתחום הסיבה להרס העולם או התוצאה של ההרס הזה. ובכל זאת הוא שונה.

היג חי בשדה תעופה נטוש, בהרי קולורדו, ומטיס יום יום את המטוס הפרטי הקטן - רכושו מהתקופה שהעולם עדיין התקיים. אחרי שמגפה חיסלה את רוב אוכלוסיית העולם, מחלת דם קטלנית זינבה בנשארים בחיים. רוב בני האדם ששרדו את המחלות הפכו ליצורים רצחניים ההורגים אונסים ובוזזים בטרוף את בני מינם שנותרו. היג חי באותו שדה תעופה עם כלבו - היצור היחיד שנשאר לו לאהוב, עם מלאי זיכרונות שהוא מתאמץ לא לזכור ועם שותף למגורים שהוא ההפך הגמור ממנו - אדם המסוגל להרוג אדם אחר בלי הנד עפעף, אספן כלי נשק, גס רוח המגן על היג ועל המגורים במקום מתוך אינסטינקט טריטוריאלי של טורף.

מה ששונה בספר הזה לעומת ספרים אחרים בנושא הוא דווקא הנכונות של היג להמשיך לחיות חיים של בן אנוש ולהיות מוכן להסתכן בסכנות מוות כדי להיות אדם: להמשיך לצאת לדיג, לטייל בטבע ההרים היפה והקטלני, להגן על כלבו הזקן ולא להפוך אף לרגע ליצור שהלר - כמו סופרים אחרים שכתבו על הנושא - משער שרוב בני האדם יהפכו במצבים מהסוג הזה: רוצחים ללא מעצורים. היג ממשיך לאהוב ולחמול, לחלום, לקרוא ספרים ולהיות אדם.

פיטר הלר, למדתי, עוסק בטבע והישרדות, וכתב מאמרים וספרים על נושאים האלה. הספר הזה נכתב ב 2012, והוא היחיד שלו, אם אני לא טועה, שתורגם לעברית. אהבתי אותו מאד: הוא מספר סיפור מרתק בלשון חסכונית ולעתים פיוטית, מתאר תאורי טבע יפהפיים שגרמו אפילו לעכבר עיר כמוני געגועים לטבע לנחל ולשמכים(!) ובעיקר - אהבתי את אווירת האנושיות השורה על הספר וגורמת ל"סוף העולם" להפוך לסיפור של תקווה, אהבה, ידידות ובקיצור - אנושיות.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על כוכבי הכלב