ביקורת ספרותית על כוכבי הכלב מאת פיטר הלר
ספר טוב

---

בעולם פוסט-אפוקליפטי, מוצא עצמו היג שאיבד הכול, עם שותף חדש לחיים – בנגלי, סוציופת צמא דם כביכול, שמגן איתו על הגזרה בה שניהם מתבצרים.

היג מתאר בגוף ראשון את עלילות השניים יחד עם כלבו ג'ספר, שאומץ בזמנו עם אשתו שנפטרה מהמגפה.
הסגנון הקצרני והמשובש של הגיבור דרש הסתגלות. חשתי דיסוננס בינו לבין תיאורי הנוף המשתפכים.
הספר מעלה תהיות אודות השורד האולטימטיבי – מהן התכונות הדרושות עבורו, ומהו המקום של הרגש והזיכרון במציאות החדשה. הסופר מיטיב לעורר אימה תחילה מדמותו של בנגלי, ופחד כן עבור היג וכלבו.

היג מערער על תפיסת השורד האינדיווידואליסט של בנגלי, הוא מגלה רחמים ואמונה באנושות, ומשתדל לשמור על צלם אנוש. עם זאת, הוא מתקשה לשחרר מהעבר, במסע אל הלא נודע, הוא פוגש אישה ואב שיעזרו לו לאסוף מחדש את עצמו.

האפידמולוגיה של המגפה, כמו גם מהלך האירועים הגלובלי שנלווה לה, מתוארים בצמצום בספר – בחירה ספרותית לגיטימית, וגם הגיונית בהתחשב בכך שהמעטים ששרדו, נותקו מכל אמצעי תקשורת. עם זאת, הקשר שמתח הסופר בין המחלה ומחסור בוויטמין די, היה לטעמי מופרך על סף המגוחך מדעית.

הקשר שנוצר בין היג וסימה נגע ללבי. הערכתי את הבחירה המפוכחת, לבנות את ההווה כרובד על העבר המצולק, אך בשום אופן לא להחליף אותו. כמו גם, ההתייחסות אל העבר בהדחקה שעודנה בטיפול - כ"לפני".
הייתי ללא ספק נהנה יותר מהיצירה לו הייתי בקיא יותר בעולם החי והצומח, של אזור קולורדו ובכלל.

ספר טוב, שלטעמי יכול להיות גם סרט נהדר,

קצת יותר מארבעה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על כוכבי הכלב